כל יום אני חדש

ידוע שהאדם הוא דבר שמשתנה. בפיזיקה הקלאסית, לפני איינשטיין, יחס האדם זה משהו שלא משתנה. ולכן אנחנו כאילו לא מדברים על האדם, כי ברור שמדברים על אותה המציאות.

לגישתם, חוקי הטבע יכולים להתקיים בלי אינטראקציה עם האדם, כביכול, מפני שלתפיסתם האדם אינו משתנה, אנחנו לא לוקחים את הפרמטר הזה כמשתנה. אנחנו אומרים שהאדם הוא פרמטר קבוע. אבל כשאנחנו מדברים בשפה של חכמת הקבלה, אז אני צריך לומר באיזה מקום אני נמצא, באיזו מדרגה מ-­125 המדרגות, באיזה עולם, באיזו מדרגה, מה פועל עליי, איפה אני פועל, באיזה יחס עם כל המצב הסביבתי אני נמצא? ובהתאם לזה אני אומר, "אה, אז אני נמצא בכזו רמה, בכזאת מדרגה, בכאלו השפעות עליי, רואה, צופה, מרגיש".

אז יש קשר בין מה שאני כאדם כרגע, בשינוי שחל בי. עליתי נניח לדרגת חסד דבריאה, אז אני השתניתי, עשיתי מעצמי משהו חדש לגמרי, אז אני תופס את המציאות בהתאם לחושים שלי של חסד דבריאה. וזה עולם אחר לחלוטין, בו אתה נראה לא כמו שאתה, והוא והיא וכל העולם, והכול.

אומרת לנו חכמת הקבלה, אם אני צופה מכאן, מלמטה למעלה, והיכן שלא אהיה, באיזה מרחב, באיזה ציר, לא חשוב, ב-­125 המדרגות, אני תמיד אראה את העולם, ותמיד תמונת העולם בכל זאת תהיה כלולה מאותם המרכיבים.

זה כמו שאני הקטן התינוק, ואני הגדול, בכל זאת אני כלול מאותם תרי"ג החלקים, הרצונות. ואז אני תמיד בתרי"ג הרצונות שלי אתפוס את אותה התמונה. רק התמונה הזאת תהיה שונה בהתאם למהות של החושים שלי, תרי"ג חושים. זה הכול. זאת אומרת, שתמיד תמיד אני אתפוס משהו שייקרא "עולם". כי הכול נתפס בי.

מתוך התוכנית "עולמות נפגשים – קבלה ומדע" מס' 6, 16.5.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest