דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כל הזמן בורח, אבל בהביטו לאחור

כל הזמן בורח, אבל בהביטו לאחור

מתוך מאמר של רב"ש "מהי מלחמת הרשות, בעבודה – ב'":

"וזהו על דרך שכתוב "על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחורים. כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם"."

כל התקדמות תמיד נעשית בצורה כזאת, ואפילו לא רק ההתקדמות הרוחנית, אלא גם בעולם הגשמי, היכן שכל הזמנים מתחלפים, תקופות טובות ורעות בהתפתחות, באבולוציה. מרגע של "שבירת הכלים" והלאה האור כל הזמן משפיע על ה"כלים", וה"רשימות" כל הזמן מתהפכות מ"פנים" ל"אחוריים" וחזרה ל"פנים", פעם תואמים לאור ופעם מנוגדים לו, וכך ללא הפסקה.

ולכן לאדם נדמה, שכאילו בא פעם אור ופעם חושך, בהתאם למצב שבו הוא נמצא. כך מסודרים החיים הגשמיים, איפה שהשמחה והעצב כל הזמן מתחלפים, וכך זה גם בעבודה הרוחנית. רק שבעבודה הרוחנית הכול תלוי באדם עצמו, ביכולת שלו לעורר את עצמו בעזרת אמצעים חיצוניים: הלימוד, הקבוצה, המורה, ההפצה.

באופן כזה הוא מזרז את הזמן. וככל שהוא בעצמו משתתף יותר בזירוז הזה של הזמן, כך חזק יותר הוא מרגיש את השפלות של הטבע שלו, אבל יחד עם זה, מרגיש רוממות מגדלות המטרה שאליה הוא הולך. יוצא, שהבורא כל הזמן פונה לאדם פעם עם ה"פנים" ופעם ב"אחוריים", שלמעשה זה קיים רק בהרגשות של האדם עצמו, ביחס להשגתו. כל זה תוצאה מה"רשימות" שמתחלפות באדם ומהשתתפותו העצמית.

באופן כזה, שלושה גורמים משפיעים על התהליך הזה:

– ה"רשימות" של האדם, שזו העביות של הרצון שלו.

– ההשתתפות עצמית של האדם, שזה ה"מסך" העתידי.

– והאור, שנמצא במנוחה מוחלטת, הבורא, שתמיד רוצה להימצא "פנים בפנים" עם האדם, ומחכה רק ליחסים כאלה.

אבל העיקר, זה לראות בכל מצב שזה בא מהכוח העליון ורק כדי לעזור לנו להתקדם.

מתוך ההכנה לשיעור, 17.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האור עובד ללא ימי מנוחה
חיבור עם מילוי
צעד לקראת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/nBKb5

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest