דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כל הבריאה – בטיפת האיחוד בינינו

כל הבריאה – בטיפת האיחוד בינינו

בספר הזוהר ישנם חלקים שונים, ואיננו יודעים אילו מהם יעילים יותר ואילו יעילים פחות. אנחנו לא יכולים להבין בזה. זה יתגלה בהמשך. ולכן ספר הזוהר לא מסתכם במשפט אחד שניתן לחזור עליו כל הזמן, כמו איזו מנטרה. להיפך, מתואר בו כל הקשר שקיים בינינו, מהעולם הזה ועד אין-סוף, בכל הצורות והאופנים האפשריים עבור כל נשמה.

זאת נקראת "תורה", מלשון "הוראה", מפני שהיא מגלה לפנינו את כל רשת הקשר בין כל הנשמות בצורתה המתוקנת. היא מתארת את הרצון/הכלי שבו מתגלה האור. הכלי שמגלה את האור הופך להיות דומה לאור לפי תכונותיו, ולכן הוא נקרא "תורה". לכן, כאשר אתה מעורר על עצמך דרך הכלי הזה את השפעתו של האור, אתה מקבל את המאור המחזיר למוטב.

כל מה שכתוב בספרים הקדושים ("קדוש" פירושו "משפיע") הן צורות הקשר בינינו שאותן השיגו המקובלים. ומה שהם לא השיגו – לא כתוב. ואנחנו נגלה את זה ביחד. כי הם הרי השיגו את הכול בגמר התיקון הפרטי שלהם. ולכן כל אחד מחדֵש וכותב את התורה מעצמו. והתורה של אדם אחד אינה דומה לתורה של האחר, כי הרצון/הכלי של כל אחד הוא שונה, ולכן כל אחד מגלה את צורת הקשר מהזווית שלו, מהניצוץ הרוחני שלו, מהנקודה שבלב שלו, ביחס לכל הכלי של הנשמה הכללית. לכן כל אחד באמת כותב לעצמו תורה חדשה, ולא מגלה את אותו הדבר.

משה תיאר את המערכת הכללית, אך כאשר האדם משיג את המערכת הכללית הזאת, את רשת הקשר הכללית הזאת, ומפעיל אותה מתוך הרצון שלו, על ידי השתתפותו האישית, אז הוא רואה שהיא מתנוצצת ועובדת לפי מה שהוא רואה ומגלה. הוא אינו רואה ואינו מגלה את המתרחש כפי שזה התגלה לשלמה המלך, דוד המלך, רבי שמעון, רבי עקיבא, בעל הסולם, האר"י וכן הלאה. הוא מגלה מתוך הרצון/הכלי שלו. אין לו אפשרות להתלבש בכלי של מישהו אחר. אף אחד לא מסוגל לזה.

ואת מה שאנחנו משיגים בהמשך, אנחנו משיגים מתוך האיחוד בינינו. אף אחד לא חודר לניצוץ הרוחני של האחר. אבל באיחוד בינינו, כל הניצוצות שלנו מתחברים זה לזה, כל אחד עם כולם, עד כדי כך שכולם נמצאים בניצוץ אחד. זה לא אומר שמישהו יותר קרוב אליי ומישהו יותר רחוק ממני, אלא להיפך, אנחנו כל כך מתחברים ומתקשרים זה לזה, עד שהרשת הזאת מאבדת את צורתה הרב-מימדית, ואנחנו הופכים לנקודה אחת. כי אם אתה מקושר עם כולם בצורה הישירה ביותר, הכול נהפך לנקודה אחת, לטיפה אחת. נקווה שנגיע לאיחוד כזה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 30.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ה"לגו" החי של הבריאה
בספֵרה הזוהרת של הנשמה
בזוהר של הנשמה הכללית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest