כל הבריאה – עשר ספירות

זוהר: פרשת ויצא, סעיף נ"ט: והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל.

מלכות נקראת דמות, תמונת הבורא. אנחנו נמצאים במלכות, אנחנו זה מלכות, אנחנו מרגישים הכול בתוכה בצורה של תמונת העולם. אך למעשה אנחנו מרגישים את הבורא, ושום דבר חוץ ממנו.

הבעיה היא שאנחנו מרגישים אותו בהתאם לתכונות שלנו, במידת ההידמות שלנו אליו. ההרגשה תמיד מגיעה מהאור, אך הרצון, הכלי של התפיסה שלו, מרגיש את עצמו בצורה זו או אחרת במידת ההופכיות או ההידמות לאור. לכן הספירות העליונות הן תכונות הכלואות במלכות, הכוללות בתוכן את היחס של הבורא, כשמלכות משתדלת להידמות להן.

לכן הן נקראות ספירות,  מאחר והן כבר מאירות בתוך המלכות, ש"מדליקה" אותן מתוך הרצון ליהנות שלה, המתוקן בכוונה על מנת להשפיע. לכן יש בתוכה הארה. הרי האור העליון אינו מאיר בפני עצמו, הוא נסתר. רק במידה שהתחתון מתעלה בכדי להידמות לעליון, התכונות שלו, אשר אותן הוא מעורר כדי להידמות לעליון, מאירות ונקראות ספירות.

הכול מורגש, הכול מתחיל ונגמר, בתוך מלכות. אם אנחנו מדמיינים לעצמנו איזשהו מבנה לפני המלכות, זה רק נדמה לנו בתפיסה שלנו. באופן זהה נדמה לנו בעולם הזה שלפנינו מופיעה איזו מציאות, העולם הסובב, אך למעשה לפנינו אין דבר, זה רק בתוכנו. פשוט בתפיסה שלנו כל המציאות נחלקת ל"אני" ומה ש"מחוץ לי".

כך גם ברוחניות: אנחנו מחלקים את כל המציאות לנשמה שבינתיים רואה את עצמה, ואת מה שנמצא מחוץ לה. אך כאשר אנחנו מסיימים את כל התיקונים, הכול מתחבר לאחד, ואין הבדל בין החיצוני לפנימי, הכול נכלל בנקודה אחת.

במידה שהאדם עולה כלפי מעלה, הוא רואה שמצד אחד התמונה נעשית יותר רחבה, עשירה ומורכבת, אך מהצד השני הכול נאסף ומסתדר בעשר ספירות. מכאן ניתן להסיק שהכול תלוי בתפיסה שלנו, במידת ההידמות וההשתוות שלנו לאור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.06.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
עולם באור חוזר
שמות הבורא
אני וט' הספירות שלי עם אור הבורא