כל אחד אחראי עבור כולם

נאמר: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". באופן כזה, קודם כל אנחנו צריכים לגלות את היצר הרע, ואז לאחר שנרגיש אותו, אנחנו באותה המידה נרצה למצוא את ה"תבלין", את ה"תרופה", שתהפוך אותו ליצר הטוב. כיצד ניתן לגלות את היצר הרע? לשֵם כך האדם צריך למצוא סביבה נכונה.

אם הוא רוצה להיתכלל בתוך סביבה כזאת, כדי שכולם יהפכו כאיש אחד בלב אחד, אם הוא רוצה ערבות הדדית ואיחוד אינטגרלי עם כולם, ללא שום הבדלים, כאשר כל אחד אחראי על כולם, בדומה לתאים בגוף חי, אם הוא לא דן את האחרים אלא דואג להם כדי שהם יוכלו לעורר אותו, אם הדבר העיקרי עבורו זה העבודה העצמית הפנימית, אם הוא משתדל להיות בין החברים ולהרכין בפניהם את ראשו, רק כדי לקבל את הכרת חשיבות המטרה, ושוב לבטל את עצמו, כדי שחשיבות החברים תטעין אותו בחשיבות עוד יותר גדולה של המטרה והסביבה, אם האדם נמצא באופן קבוע בתוך המעגל הזה ועובד בתוכו, אז הוא מקבל מהחברים את הכרת חשיבות המטרה הכללית והאינטגראלית שלהם.

זה כבר לא הכלי שלו, לא הרצון שלו, אלא רצון של החברה כולה. זו כבר מלכות. אדם יחיד שהשתדל להעלות בקשה לקבוצה, למלכות דאצילות עכשיו נמצא בה רק אם הוא נכלל בחברים, מעורר אותם ומתייגע יחד איתם. בתגובה הם מעוררים אותו, וכולם הופכים להיות אחד שלם, רצון אחד, מ"ן אחד. והבקשות (המנ"ים) האישיות שלהם מתאחדות והופכות למלכות דאצילות, שקרובה אלינו.

ואם קיים איחוד ביניהם, לפחות במשהו, הוא כבר משפיע על מדרגות יותר עליונות, שאליהן אנחנו לא שייכים. ההרגשה והתפיסה שלנו, המציאות שלנו, הכל נמצא רק במלכות.  באופן כזה, העבודה שלנו צריכה להיות מכוונת. למלכות דאצילות, כדי להתאחד עם כולם ויחד עם כולם להתחבר עם מקור האור, עם הבורא.

ידיעות קודמות בנושא:
המקום שבו אנחנו מחוברים
האהבה שמנצחת את הר השנאה
שנאה בדרך לאהבה