קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"לא תענה ברעך עד שקר." (תורה, ספר "שמות", פרשת "יתרו", פרק כ', פסוק יג').
"רעך", זה החבר שלי, שיחד איתו אנחנו עובדים על השפעה הדדית, ושכלפיו אני צריך להיראות כֵן לחלוטין. באותה המידה, רעך, זה הבורא. ובאותה המידה, זה גם המורה, הרב. כלומר שלושת האובייקטים האלה, הכרחיים עבורי כדי לעצב את הגדילה הרוחנית שלי.
יחד עם זה, הם תמיד צריכים להיראות בעיניי מושלמים, והיחיד שאינו מושלם זה אני. כך אני צריך כל הזמן למקם את עצמי, מפני שרק במקרה כזה אני אראה מה עוד אני צריך לתקן.
זו הַכְוונה פסיכולוגית בלבד. בצורה מדויקת והדרגתית, על ידי תרגול קבוע אני משיג כזה מצב שבו אני רואה את כולם מתוקנים, ואת עצמי לא. כל מה שאני רואה סביבי כשלילי, זה הכול בתוכי, וכל מה שסביבי, זה עולם של שלמות אין סופית. לכן אין מה לתקן חוץ מעצמי.
שאלה: האם התרגילים צריכים להיעשות מהקל אל הכבד: מהחבר הקרוב, עד למורה, והלאה כלפי העולם כולו? הרי אי אפשר מייד לעסוק בכל העולם.
תשובתי: כן, זו מערכת מורכבת שונה לגמרי שקשה מאוד לעבוד איתה. רק לאחר שהאדם עובר את כל המצבים כלפי החבר, המורה והבורא, הוא יכול לעבוד עם העולם. שם היחסים כבר יותר מורכבים. אבל בכל מקרה הם כולם מסתכמים לאותו הדבר, חוץ מאחד: אם מישהו קם כדי "להרוג" אותך, כלומר חותך לך לגמרי את האפשרות לתיקון, אז אתה חייב להרוג אותו ראשון. זהו חוק!
אין לך זמן לחשוב, "האם זה טוב או רע, צריך או לא צריך…", אם מישהו קם להילחם עליך, אתה חייב לענות לו באותה המטבע. קיימים כללים מאוד מדויקים. במקרה כזה "רצח" מהווה את התיקון המשותף שלכם: גם שלו וגם שלך, כי זה מאוד מורכב להרוג אדם כאשר אתה מצדיק אותו.
זו פעולה לא פשוטה. זהו תיקון של שבירה פסיכולוגית פנימית ענקית, רגע טראגי, כאשר כדי להרוג אותו, אתה חייב להרוג את עצמך מבחינה רוחנית.
כלומר זו בעיה רצינית מאוד! זהו תיקון הדדי! מפני שאז אתה מתחיל לקבל כל אדם כהעתק שלך ויוצא, שאתה כביכול הורג את עצמך. לקראת זה צריך ללכת באופן הדרגתי, בזה שאתה חווה הכול בתנועה קדימה: על החברים, על המורה, על הבורא, ורק אחר כך אפשר לגשת לכזה מצב.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 04.03.2013
ידיעות קודמות בנושא
"לא תרצח"
מי זה "חברך"?
להערים על הבורא
