קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו רואים שהאנושות מנסה עכשיו לשדרג את המערכות הכלכליות. האם יש טעם לשנות משהו כדי להיווכח שהוא אינו עובד, ושקודם כל דרושים לנו שינויים פנימיים?
תשובתי: כבר מתגלה לנו שהמערכת הכלכלית שלנו מקולקלת. אבל אנחנו עדיין מנסים לתקן אותה בעזרת הכלים הישנים, ובכך מקלקלים אותה עוד יותר. בהדרגה יתברר לנו שאנחנו חסרי אונים והחשיבה הישנה כבר אינה פועלת יותר. הבעיה היא רק שעדיין לא מובן לנו מאיפה אפשר לקבל את השכל החדש.
והמקובלים בינתיים אינם יודעים כיצד לגשת לאנושות ולהעביר להם את החשיבה החדשה הזאת, כדי לעבוד יחד על בניית מערכות חדשות. הרי הכלכלה היא הבסיס והיסוד של החיים החומריים שלנו: עליה נשענים התעשייה, המסחר, האספקה. במישור הגשמי אין דבר חשוב יותר מהכלכלה, מפני שזאת תוכנת הקשר בינינו, שעד היום פעלה כולה באופן אגואיסטי, במטרה להפיק את הרווח האופטימלי מכל דבר.
זאת הנוסחה הפשוטה של הכלכלה, שצריכה להתממש בכל מקום. מובן שאנשים עדיין מנסים לגנוב פה ושם, אם זה אפשרי, אבל זה כבר לא בהתאם לנוסחה. בצורתה האידיאלית, הכלכלה מתארת כיצד לארגן את היחסים בחברה, בצורה שבה כולם יקבלו את התועלת המירבית. זהו חלומם של הכלכלנים.
ולנו דרושה עכשיו נוסחה אחרת לגמרי. כולנו צריכים לקבוע מהי "הכרחיות" ולדאוג לספק אותה לכולם. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו ולהגיע למצב שבו כל אחד מאיתנו ישתוקק להגיע לרמה הזאת: חלק יעלו אליה מלמטה (כל אלה שנמצאים מתחת לרמה הזאת), וחלק יֵרדו אליה מלמעלה.
"קו ההכרחיות" הזה אינו קו העוני, אלא הרבה יותר גבוה ממנו. מדובר על חיים נורמליים. יש כאלה שעולים לשם ויש כאלה שיורדים, אך כולם עושים זאת מרצונם החופשי, שאותו צריך להשיג על ידי החינוך. ואת כל העודפים אנחנו מחלקים לפי הצורך הכללי של המדינה, זה יכול להיות ביטחון או כל דבר אחר.
אבל אם כבר מדובר על העולם שמתקדם כולו לקראת התיקון, ובו לא נדרש לבזבז על ביטחון, אנחנו יכולים לצמצם בצורה ניכרת מאוד את התעשייה. בהתאם להשתוות שלנו עם הטבע, אנחנו צריכים להגיע למצב שבו נתקיים כמו איברים בגוף האדם, שבו כל אחד מקבל רק לפי הצורך, כדי לחיות על מנת להשפיע לאחרים. ולכן אנחנו נגיע לכאלה חיים, שבהם התעשייה והמסחר ילכו ויצטמצמו בהדרגה, עד לרמה שבה כולם יימצאו בקו שקבענו, ולא מעבר לזה.
באופן כזה, אנחנו נעזור לטבע לשחזר את עצמו ולהשתקם, ולא נמצוץ ממנו את המשאבים האחרונים שנשארו לו, מבלי להשאיר משהו לילדינו ונכדינו. אנחנו נשתמש במשאבים הטבעיים באופן שכל הזמן נימצא עם הטבע באיזון, בהרמוניה, במחזוריות.
זוהי חובתנו. ואם לא נגיע לזה, הטבע ילמד אותנו בשיטות מאוד נוקשות: פתאום לא יישארו לנו לא מים, לא נפט, ולא שום משאבים אחרים. תוך כמה עשרות שנים אנחנו נישאר עם אפס אחד עגול. ואז, כל מה שבנינו לא יהיה שימושי, כל התעשייה תיעצר, כי לא יהיה לה על מה לעבוד. לא יהיה לא אור, לא חימום, לא מקררים, שום דבר. מפני שאתה בזבזת את כל המשאבים על עצמך, על דברים שאין בהם כל צורך, מעבר להכרחיות. אף אחד חוץ ממך אינו אשם בכך שלילדים שלך לא יהיה ממה להתקיים.
ובינתיים אנחנו עוד מנסים לחטוף כמה שיותר ולהוציא מהאדמה כמה שאפשר. אנחנו מתחילים לקדוח באמצע האוקיינוס כדי להשיג נפט. אנחנו נרוקן הכול ונגיע עד לקוטב הצפוני והדרומי. אבל מתישהו המשאבים האלה בכל מקרה צריכים להיגמר, ואז נבין סוף כל סוף…
אבל אני מקווה שבכל זאת נוכל לפתח נוסחאות כלכליות חדשות, שיציבו כמטרה לא את התועלת האגואיסטית המיידית, אלא את השגת האיזון. צריך לברר כיצד צריכה להיראות הכלכלה החדשה בתוך מדינה שקיימת בקרב מדינות אחרות שבינתיים אינן מתקנות את עצמן. ולאחר מכן הנוסחה הזאת תתפשט בכל העולם.
ולי נדמה שיהיה הרבה יותר קל להגשים את הנוסחה הזאת, בהשוואה עם מה קורה היום. הרי בסופו של דבר, כל הנוסחאות צריכות להוביל לדברים מאוד פשוטים. אנחנו צריכים להגיע לאיזון ולשחזר את המחזוריות הנורמלית.
מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 06.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לא ברגים, אלא בוראי העולם החדש
החינוך לפני הכול
העולם החדש זקוק לכלכלה חדשה
