דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כלב שרודף אחר זנבו

כלב שרודף אחר זנבו

שאלה: פעילות מקצועית מושכת את האדם על ידי האפשרות ליצור ולהתחדש. אבל כמה בחידוש הזה יש ממני עצמי וכמה נובע מתמיכת הסביבה שמעריכה אותי? אני רוצה להתגאות בעצמי, להיות מכובד בעיני אחרים, וכולי. האם היצירתיות יכולה להפוך למלכודת, כמו מלכודת עכברים?

תשובתי: ביצירתיות אני כל פעם מרגיש איזו התחדשות. עוד ציור אחד, סרט, הצגה, שיר. אני כביכול מת בזמן העבודה, כך בדרך כלל קורה עם אנשים יצירתיים. אני כותב, מצלם סרט, מחבר מוזיקה, יש כאן איזו נִישָה שבה האדם דומה ליוצר. הוא יוצר, ועם כל יצירה מרגיש התחדשות. זו מלכודת.

עבור אנשים אחדים שעוסקים באמנות, אלה הם כל חייהם. יחד עם זה, הם אינם מרגישים תענוג בשום דבר אחר, מזלזלים בכל דבר אחר, ומוכנים "לחתום על זה בדמם". העיקר עבורם, זה ליצור ציור חדש, לעשות גילוי חדש, מפני שבפעולה הזאת הצרכים שלהם מקבלים מילוי. היצירה כביכול נמצאת בתוכם, לכן שום דבר אחר לא מדאיג אותם.

עבור אדם ששקוע באומנות, לא קיימים תענוגים מאוכל, מין, משפחה, עושר, שליטה. אם הוא חושב על זה, אז הוא לא שונה בכלום מהאחרים, הוא לא יוצר. אבל עכשיו, מספרם של אנשים כאלה הולך ופוחת. היום האומנות מנוצלת לרווח, להצלחה, בכך שהפכה לסוג של עסק.

שאלה: בסוף החשיבה על עמל ויצירה, שלמה המלך מגיע למסקנה: "ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש". אתה קורא לזה מלכודת. למה?

תשובתי: מפני שזה לא מוביל למטרה! צייר, גם כן, כמו כלב, רודף אחר זנבו, רק שבזמן הסיבובים הודות ליצירות הוא מרגיש לפעמים תענוג. כך גם אנחנו מחליפים עבודה, משפחה, אפילו מדינה, ובכל זאת מרגישים ריקנות, אף על פי שהיא ברמה אחרת.

שאלה: התחום הבא שעליו מדובר בצורה מצמררת ב"קהלת", זה הקשרים האישיים והמשפחתיים. בסופו של דבר, אין שם אושר, ואת זה מאשרת הסטטיסטיקה המודרנית. אבל מה יכול להיות טבעי יותר מקשרים משפחתיים? האדם הרי מרגיש את עצמו מאושר בחתונה שלו, ברגע של לידת תינוק.

תשובתי: כך מסודר על ידי הטבע, כדי שאנחנו נמשיך את המין האנושי. אבל המטרה הכללית של התפתחות האנושות בתהליך האבולוציה היא, שכל אחד מאיתנו ישאל את עצמו "בשביל מה אני חי?".

השאלה הזאת והמימוש הנכון שלה מבדיל אותנו מהבהמות. אחרת, אנחנו בהמות. אני פשוט חי, עובד, חוסך כסף לחופשה, בית, דברים אחרים, עוסק בעניינים בתוך החיים, ואין לזה לא התחלה ולא סוף הגיוני. בשביל מה?

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 187, 23.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מכת המאה
כאשר אין כוח החיוּת…
משום מה לא בא לי על כלום…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/Evgm0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest