דף הבית / כללי / כישופים מודרניים

כישופים מודרניים

כישופים מודרניים
"ההתפתחות התרבותית היא שהבדילה את האנושות המודרנית מפראי האדם, והביאה אותנו ליחס שונה לעולם ולבורא".

התייחסותי: איננו שונים במשהו מיוחד מפראי אדם, כפי שמכונית איננה שונה באופן עקרוני מכרכרה. אנו מצויים באותו האגו, באותה מערכת של קנה מידה, רק מתוחכמים יותר. זה הכול.

העובדה שבשדה הראייה שלנו לא קיים מצב אחר אפשרי, דוחפת אותנו לטעון שאנו מפותחים יותר מפראי אדם. אך בתפיסה שלנו את הבורא, אנו בדיוק כמותם.

הרי איך אנו יכולים לתאר לעצמנו את הבורא מתוך העולם המוגבל שלנו? בדיוק כמו פראי האדם שהקישו בינו לבין איתני הטבע. ובכלל, מה יש לדבר על תפיסתנו את הבורא, בעודנו מאמינים בקמעות וכישופים או בכוחות אפלים המנוגדים לבורא.

כך בדיוק התייחסו פראי האדם לכוחות הטבע השונים – צריך לרצות את הכוחות הללו או את הבורא עצמו. זה דומה למשבר אליו הגענו היום, שמתבטא בסטיקרים על מכוניות: "הקב"ה – אנחנו אוהבים אותך!", או בכתיבת לחשים כמו "נ-נח-נחמ-נחמן מאומן". במה כל זה שונה מפראי אדם…

על מנת לפזר את הערפל, כתב בעל הסולם את המאמר "גוף ונפש". הוא מסביר בו כי לאורך ההיסטוריה פיתח המוח האנושי שלוש תיאוריות עיקריות להסברת מערכת היחסים עולם-אדם-בורא. שלושתן עתיקות ושגויות. לעומת זאת, חכמת הקבלה מדברת לא על תיאוריות אלא על מה שמשיגים בפועל. מי שמשיג את הבורא – עבורו הוא קיים. מי שלא משיג – מדמיין.

(מתוך שיעור בוקר על תלמוד עשר הספירות מה- 2.3, דקות 27-29. לצפייה בשיעור המלא)

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lWmN7

4 comments

  1. תע"ס חלק א' – הסתכלות פנימית פרק ו' (קבלה למתחיל עמ' 499)

    כללות כל העולמות שבמחשבת הבריאה, נקרא "אור א"ס", והכולל של המקבלים אשר שם נקרא "מלכות דא"ס"

    כו) וכבר נתבאר בענין "סוף מעשה במחשבה תחילה", שהוא מחשבת הבריאה שהתפשטה מעצמותו ית' כדי להנות לנבראיו. ונתבאר, שאצלו ית' המחשבה והאור הם ענין אחד. ובזה מובן, שאור א"ס ב"ה, שהתפשט מעצמותו, כולל את כל המציאות שלפנינו עד גמר התיקון העתיד, שהוא סוף המעשה. אשר אצלו ית' כבר נגמרו כל הבריות בכל שלמותם והנאתם, שרצה להנות אותם. והנה זו המציאות שלמה בכל צרכה נקראת "אור א"ס ב"ה". והכולל שלהם נקרא "מלכות דא"ס".

    לרב באהבה רבה

  2. לאתי האהובה,

    במאמר של רב הוא משתמש בציניאות (בטוח בלי כוונה שלילית) כלפי סטיקרים של "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" וכדומה. אני רוצה להתייחס לזה משני זוויות.

    עצם שימוש בציניות לגישות שונות משלנו.

    על השיטה של הסטיקרים .

     קודם כל, לדעתי זה מספיק עם הציניות לשיטות אחרות. אני בטוח שאין לרב, חס ושלום, שום מחשבה שלילית. אבל מי שקורא את זה מיד מתחיל להרגיש איך שאנחנו יותר טובים מאלו עם הסטיקרים ואז  מיד נעלם ממנו "והצנע לכת עם אלקיך". בהרבה מקריים יש בסיס חזק מאוד לשיטות ודעות שונות  שמבוססות על מאמרי מקובלים.

    אבל מה קורה ,אנחנו אז אומרים ש"הם" לא מבינים נכון את המקובלים. למשל, יש סיפור שרבי נחמן מברסלב, בצעירתו, היה כותב על פתק "שויתי השם לנגדי תמיד" וכל כמה דקות היה שולף את זה, קורא או אומר לעצמו את המילים כדי להזכיר לעצמו שיש בורא עולם ואנחנו חייבים להידבק בו. אז מה היה התגובה שלנו לתופעה כזאת. אם זה "סתם" אדם שעושה את זה אנחנו אומרים שהוא עובר על "לא תעשה לך פסל". ואם זה מקובל שעושה זאת אנחנו אומרים שאף אחד חוץ ממנו לא מבין באמת מה המקובל הזה רוצה להגיד. (בסיפור של רבי נחמן למשל) נגיד שהפתק , שכתוב בסיפור, לא פתק גשמי, והפסוק שהוא קרא או אמר, הוא  גם לא אמר בגשמיות וגם לא קרא בגשמיות. ה"סיפור" מתאר רק מצב רוחני מסויים שהמקובל היגיע אליו ואנחנו קוראים למצב הזה "פתק". למה זה לא יכול להיות שגם הסיפור הגשמי נכון וגם ההבנה הרוחנית נכונה?

    התשובה שלנו היא ככה: אנחנו אומרים שמקובל אף פעם לא מדבר על ענייני עולם הזה. ואני טוען שזה בודאי לא הגיוני לאמר ואני אתן הוכחה. למשל, כשרב"ש מדבר על סדר ישיבת החברים, האם הוא מדבר על החברים רק בעולם אצילות או על החברים בשר ודם שרוצים להתחבר כאן בעולם הזה ודרך החיבור כאן (עם חיבוקים גשמיים ועם שירה גשמית) לחבר את הנשמות?

    מה שכן אמת, לדעתי והבנתי, שהקבלה לא מדברת על עולם הזה (וגם במקרה כזה אנחנו מדברים רק על שפת הקבלה או שפת האגדה). אבל כמו שכתוב באות א' של הקדמה לפנים מאירות, שפת ההלכה מדברת גם על עולם הזה ובאותו זמן על עולם העליון (למשל כשכתוב בשולחן ערוך [שנכתב על ידי המקובל רבי יוסף קארו] שחייבים להניח תפילין כל יום חול על הזרוע ועל הראש, הוא מתכוון לאמר לנו שבעולם הזה חייבים לעשות זאת (לא כמנהג של סתם) – ובאותו זמן לבצע את הפעולות הרוחניות שמתוארות בספר שער הכוונות של האר"י ז"ל.)

    ולנושא הסטיקרים עצמם. בא נגיד שאדם שקוע בקקטה עם אשתו במכונית – צעקות ומה לא. ואז הוא רואה סטיקר "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך" – יש אנשים שיזכרו ויחשבו "רק רגע, על מה אני רב וצועק? יש בורא עולם. ואני חייב להדבק בו. ובוודאי המריבות פוגמות בעבודת הבורא שלי".

    אז מה רע בסטיקרים כאלו? 

    ובסיום כמו שכתוב "איזהו חכם הלומד מכל אדם" אבל עם התנאי ש"תוכו אכלתי, קליפתו זרקתי"  

    בערבות

    מרדכי

  3. אסתר המלכה:)

    שלום מרדכי:)

    אני אגיד לך מהי השליליות בסטיקרים האלה: שהם תולים את כל האשמה בבורא.

    הבורא רוצה כך וכך, ואם אני אעשה כך, הוא יהיה טוב איתי, ואני אגיע לגן עדן:)

    איפה העבודה של האדם?

    איפה התיקון?

    איפה 'הכרת הרע'?

    ברור שכשנחמן כתב פתקים וקרא אותם, הייתה לו כוונה קדושה והוא ידע מה הוא עושה, השאלה היא מה משיגים היום אלו שהולכים בדרכו והאם הם באמת מבינים אותה ומה היא מנסה להגיד.

    כיוון שלא כמו בעל הסולם, רבי נחמן כתב בצורה עממית ולא בצורת שיטה ושלבים, כפי שעשה בעל הסולם.

    צריך גם את זה לקחת בחשבון.

    השאלה היא האם להאמין בכתבי החסידות או להגיע לידיעה ברורה שזה אכן כך תוך תהליך של תיקון.

    מקווה שהסברתי את עצמי כראוי.

    יום טוב.

  4. בני ברוך זו לא תנועה מיסיונרית נוצרית? תקנו אותי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest