כיצד עלינו להתעלות יחד מעל ההר של הספקות?

כל אחד צריך לתאר לעצמו שהוא – זה כל העולם, כל המציאות. וכל השאר – זה החלקים הפרטיים שלו. אם נתחיל לחשוב כך אז נשתדל לחזור לאותה המערכת שנסתרת מאיתנו כעת. למעשה אנחנו נמצאים בה, אבל איננו מרגישים את הקשר הזה. דווקא הקשר שלנו נסתר מאיתנו – ואותו עלינו לגלות בין הנשמות שלנו, הנקודות שבלב.

המידות של הקשר הזה נקראות עולמות רוחניים. המדרגה שלי בעולמות הרוחניים נקבעת באיזו מידה אני מרגיש את עצמי מחובר עם כל האחרים: 1/125, 2/125 וכו'. כאשר אני אוכל להתחבר עם כל האחרים במלוא הכוח שלי, זה יסמן שעליתי למדרגה האחרונה שלי, המדרגה ה-125.

מאוד חשובה לי הערבות ההדדית שלנו, כאשר כולנו משתוקקים להשיג את אותה התמונה, המצב האחד, המטרה האחת. בינתיים אין זה מובן לכולם ולכן זה כל הזמן נעלם מראיתנו. אבל אנחנו נעים בתוך מערבולות מסובכות ועוברים דרך כל המכשולים וכובשים אותם. המכשולים הללו ניתנים לנו כדי לעזור לנו, כך אנחנו בעצם עולים.

לכן כל פעם שאני מגלה בתוכי מצב רוח רע, חוסר כוח, חוסר רצון, ערפול של מחשבות ורגשות, צריך להבין שזו הכבדת הלב הניתנת לנו מלמעלה, בהתאם למצבנו ומדרגתנו. עלינו להשתדל לתאר את עצמנו במצב העליון החדש, וכל הזמן לחפש: איפה הקשר שלי עם אחרים, איפה הכוח שלי, התרוממות הרוח שלי?

זה תלוי אך ורק בכמה שאני מתחבר למקור הזה ודולה ממנו את ההתעוררות שלי, את חשיבות המטרה, את הרגשת כתפו של החבר, את העזרה, את כל מה שנכלל במושג "ערבות".

למצב הזה עלינו להגיע – לא בכמות, אלא באיכות. כי הרי העוצמה נמדדת בהכפלת הכמות באיכות. אם אנחנו מפסידים בכוח, אנחנו מרוויחים בכך שאנחנו מתפרסים על מרחק גדול יותר. כמו בחוקי הפיזיקה הפשוטים, איפה שכוח החשמל מוכפל במתח ונותן הספק, או הפוך, שפועל הכוח, מוכפל המרחק.

עלינו רק להבין שכל ההכבדות וכל "הרשעים" המתגלים בתוכנו ומתנגדים לאיחוד, להתרוממות הרוח והעלייה – ניתנים לטובתנו, כרצון שבהתגברות מעליו אנחנו נוכל להתעלות. אסור לפספס את ההזדמנות, אלא לשמוח שהיא הופיעה ולתת מאמצים. זו עבודה קשה לעלות על ההר, מעל כל הספקות וההרהורים שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 26.01.2010

רשומות קודמות בנושא:
איזה כוח יש בנו
זמן של נתינה וזמן של קבלה
תשרו עליי רוחניות!