זוהר: פרשת תצווה, אות י"ח: וכשהאיר אור הבוצינא באות י', מהחלק של הארת הי', נתפשטו ג' נקודות של הי'… וקו האמצעי נעשה ב'… ונתפשטו ד' נקודות אלו, ונעשו היכל אחד… בב' אותיות ה', בכל אחת, רק ד' נקודות ולא כל הט' כמו הי', כי לכל אחת יש לה רק בחינה אחת מן הי', לזו תוך, ולזו סוף.
בעל הסולם מסביר שבאות י' מסתכם הכול – בתוך הנקודה שלה, שנבראה יש מאין. הנקודה הזאת שנבראה יש מאין והאור, הם שני ניגודים מוחלטים, אור עגול וממולו אותו עיגול של חושך.
כיצד אור הפועל בתוך הרצון, גורם לו להופיע בצורות שונות? מדוע האור אינו משפיע על הרצון בצורה שווה, כשהם עומדים זה כנגד זה? – הסוד הוא שהאור אינו משפיע על הרצון אור על חושך, הרי אז הנקודה השחורה הקטנה, יש מאין, פשוט הייתה הופכת לגדולה. אך באור יש מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, רצון הבורא לתת לנברא לא רק מילוי, אלא גם משמעות פנימית, להידמות לבורא.
האור מביא בתוכו שתי איכויות בהשפעתו על נקודת החושך. לכן הנקודה הזאת אינה מתחילה רק לגדול, אלא גם להתפתח לצדדים, והתוצאה יוצרת צורות הקרויות אותיות.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 31.05.2010
רשומות קודמות בנושא:
לחיות כל אות ממכתבך
על מה מספרות האותיות
שפה – זה חיבור של אור ורצון