כיצד מרפאים את השנאה?

בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות ע"א: "וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר. שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים על פנימיות התורה, ואז המה גורמים במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות שישנן בעולם מגבירות את עצמן על כל חלקי הפנימיות שבעולם.

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו."

הגיע הזמן לצאת מהגלות. אבל עדיין קשה לנו להבין את האמת, שעלינו להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", כי זה נכתב בתורה כבר לפני שלושת אלפים שנה. קשה לנו לקיים את מה שנכתב במשך אלפי שנים מאז מתן תורה.

יתר על כן, קשה לנו להודות בכך שאנחנו הפוכים לגמרי מהעיקרון המרכזי של התורה, כי קיימת בינינו שנאת חינם עמוקה שאין כמוה. אין עוד אומה בעולם עם שנאה בין המגזרים השונים כמו בעם ישראל. ישנם אנשים שחיים במדינה ושונאים אותה, אף שמקבלים ממנה כל טוב. וישנם כאלה שמרגישים בדיוק להיפך.

איפה עוד אפשר למצוא אוכלוסיה שלמה שרוצה להשמיד את מדינתה ונהנית מהפעולות ההרסניות שהיא גורמת? איפה עוד אפשר למצוא אנשים שמשתוקקים להשמדה, לפשיטת רגל ולמחיקת מדינתם? איפה עוד אנשים נהנים כאשר משהו רע קורה במדינתם? ברור שכאן פועלות ה"קליפות", הכוחות העליונים שמתגלים בצורה כזאת. לכן, קשה להצדיק את דברי התורה.

שאלה: האם אנחנו מפנים אצבע מאשימה כלפי האנשים?

תשובתי: ברור שאנחנו לא מאשימים אף אחד. מפני שזאת הצרה הכללית שלנו, של העם שמצא את עצמו במצב כל כך שפל ועכשיו צריך לעלות ולהתגבר. אני תולה תקווה במגזר החילוני, כי הוא יכול באמת להתקרב לקיום התורה הפנימית, אפילו בלי לקיים את ה"חיצוניות". ויתכן ששני החלקים ישלימו בהדרגה זה את זה, עד שיתחברו ויתערבבו ביניהם.

ללא ספק, שהאבחנה של בעל הסולם נכונה, אבל הפתרון יגיע דרך העולם החילוני ולא דרך העולם החרדי. אחרי שלושים שנות חיים בקרב האוכלוסייה החרדית, אני מבין אותם היטב. אף אחד לא אשם בזה, הרי כולנו שרידי הגלות ובמיוחד היהודים הדתיים. והם עדיין חדורי אותה הרוח.

מה לעשות אם האדם מבצע פעולות שמביאות תוצאות שליליות מפני שהרגילו אותו מהילדות שהפעולות הללו חיוביות? כולם סביבו תומכים לחלוטין בביצוע החיצוני ולא תומכים בשום פנים ואופן בחלק הפנימי. זה נכון גם לגבי האוכלוסייה החילונית. אף אחד לא רוצה לבצע את העיקרון של "ואהבת לרעך כמוך".

בעצם, הכול היה צריך לקרות, גם החורבנות של בתי המקדש הראשון והשני, הגלות שנמשכת עד עצם היום הזה והעלייה. אבל העלייה הזאת יכולה להתגלות בדרכים שונות. היא יכולה להתקיים בדרך "בעיתו", כברירת מחדל לפי תכלית הבריאה, בהתאם ליחס בין ה"אורות" ל"כלים". אבל ישנה כאן הבחירה החופשית שלנו, אנחנו יכולים להכניס את ההתעוררות שלנו, את ההשתוקקות הפרטית שלנו בין היחס הזה.

ואם אנחנו רוצים לאחד בין שני חלקי העם, נוכל לעשות זאת רק בעזרת המאור המחזיר למוטב שהוא התורה. והוא מאיר רק למי שרוצה לחזור למקור. לכן, אם אני לא מתכוון לחזור להשפעה ולאהבה דרך שירות הזולת לבורא, אז שום דבר לא יעזור, כולל הלימוד והביצוע החיצוני של המצוות, כי זאת לא תורה ולא מצוות, זאת לא מטרת הבריאה.

הפעולות הגופניות כשלעצמן אינן מועילות בכלל. אם אני מסתפק רק בהן, אז ה"תורה" שלי יבשה ועקרה. וכתוצאה מזה אני גורם לאסונות שנופלים על עם ישראל ועל כל העולם. אין מה לעשות, כי זהו חוק הבריאה. אין טעם להתווכח עימו ולא להסכים עימו. כל המקובלים שהשיגו את כל המערכות בעולם, מדברים על כך ביחד. והיום הגיע הזמן לגלות את הידע הזה לכולם. המצב נעשה בלתי נסבל. הפירוד והשנאה שבימינו מובילים לאסון יותר גדול מזה שהיה לפני שמונים שנה באירופה. ואני אומר זאת במלוא הרצינות.

נשאלת השאלה, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להישאר אדישים? בשנות העשרים של המאה הקודמת, המקובלים באירופה קראו ליהודים לעזוב את מקומם. בעל הסולם ארגן פרויקט שלם כדי לעבור מפולין לארץ ישראל, אבל מנהיגי הקהילה לא אִפשרו לו לקיים את תכניתו ויותר מאוחר כולם נספו בשואה, גם אלה שרצו לנסוע וגם מי שלא אִפשר להם לעשות זאת. אותו הדבר עלול לקרות גם לנו כאן אם אנחנו נמשיך להתקדם באותה הדרך. לכן, אסור לחפש מי צודק ומי לא.

הבורא צודק, שהציב חוקים נוקשים של יחס בין ה"אור" ל"כלי". אם אנחנו פועלים כדי להתקשר אחד עם השני, אז יהיה לנו טוב, ואם לא, אז יהיה רע.

האשמה בי. במילים אחרות, אנחנו בעלי הידע וחייבים בכל הכוח להפיץ אותו בעם ישראל, לפנות לכל מי שמוכן לשמוע ולהבין אותנו. אז יתכן שטיפות מעטות יחדרו בסופו של דבר גם לתוך החלק השני שהוא מתנגד לזה בתוקף.

לפי דעתי, הגרעין הדתי זקוק לעטיפה חילונית, לאנשים שמפתחים בתוך סביבתם את תכונת ההשפעה והאהבה. ואז היא תחדור גם לפנימיות…

מתוך שיעור על פי המאמר "הקדמה לספר הזוהר", 04.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
חוק האהבה לא מאומץ על ידי הפרלמנט
להרים את הקול לפני פרעה
העם המפולג