דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כיצד להכיר את הבורא?

כיצד להכיר את הבורא?

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר": "אף הנשמה כך, אחר שקנתה השואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתרך, כמו שידעה מקודם, שנפרדה ממנו בסבת שינוי הצורה של הרצון לקבל."

שאלה: מהן מחשבותיו של הבורא?

תשובתי: נאמר: "ממעשך הכרנוך". במילים אחרות, מתוך המעשים שלי אני אכיר את הבורא.

אני משתדל לעשות פעולות של "על מנת להשפיע", פעולות של השפעה, זה לא מצליח לי, אני מבקש עזרה ומקבל אותה, מתרחשים בי שינויים שמהותם ושורשם אינם ידועים לי. אני נותן יגיעה, הופך להיות דומה לבורא בהתאם להבנה שלי של המקורות, והקבוצה מדגימה לי דוגמאות מתאימות. כך אני לומד תורה, כלומר, שיטה, מערכת, פעולות של הבורא שמסתתר בתורה. ועל ידי זה, בכך שאני מחקה את הפעולות שלו, אני מתחיל להכיר אותו, להכיר את התכונות של ההשפעה והאהבה.

היום אני מפרש את המילים לפי הבנתי, מבלי שאני יודע את משמעותן האמיתית. ואחר כך דרך הרצונות המתוקנים שלי אני באמת אכיר את הבורא. כי הרצון המתוקן מרגיש בתוכו איזו התעוררות שנקראת "אור". ובאופן כללי רצונות כאלה יוצרים עבורי איזו הידמות לבורא. זו לא דמות, לא ציור, לא צורה, אלא אני פשוט מבין מהי תכונת ההשפעה, תכונת האהבה. אני מבין את זה מתוך הפעולות המתוקנות שלי.

לכן נאמר: "ממעשך הכרנוך" על ידי המעשים המתוקנים שלי שמכוונים להשפעה, אני מקבל בהם את המושג "בורא". שם, במערכת הזאת, אני מחובר ואחר כך דבוק עימו. לכן "ישראל, אורייתא וקב"ה, חד הוא". "ישראל", זה אדם שמשתוקק להשפעה. "אורייתא", זו מערכת הקשר הפנימית שלי, מערכת של הנשמה, תרי"ג (613) הרצונות המקולקלים שלה, שאותם אני צריך לתקן על ידי האורות שאני מעורר. ואז ה"כלים" עם ה"אורות" עובדים יחד, כאשר הכלי והאור משתווים בכיוון של השפעה, זה אומר, שהתורה מתגלה בתוכי.

אני עובד בעקביות בחמש דרגות עביות ("עובי" של הרצון) ועובר שלבים של השגת התורה, בזה שמתחיל מ"סוד" ומסיים ב"פשט", כאשר הכול מגולה ויש לי כבר אפילו לא אורות נרנח"י, אלא אור "יחידה", לא כל מיני כלים, אלא כלי ד"כתר". בזה אני חוזר לדבקות השלמה, אבל חוזר בעצמי עם אור גדול פי תר"ך (620) פעמים מהאור ההתחלתי. בכך שאני מתקן את הכלים שלי, אני מגדיל אותם פי תר"ך פעמים ובזה הכרתי את הבורא. מקודם הייתי בתוכו בצורה של נקודה שאותה הוא ברא כ"יש מאין", ועכשיו בעזרתו שבאה כתוצאה מהבקשה שלי, אני פיתחתי את עצמי מנקודה, מתוך "טיפה", ועומד בקומה שווה אליו, בדרגת "אדם".

שאלה: לבורא יש מחשבה אחת. כלומר, אני צריך להתכלל בכולם ולהכניס לתוכם את המחשבה היחידה הזאת שמכוונת אליו?

תשובתי: אחרת אני לא ארכיב את הנשמה שלי. כי היא כוללת בתוכה את כל שאר הנשמות. אני בעצמי רק נקודה, וכדי לבנות את הנשמה שלי אני צריך לצרף אליה את כולם.

שאלה: מה מסתתר במחשבה שלי שמכוון לבורא?

תשובתי: בינתיים יש לי "רשימו" שבור, ניצוץ, "אחוריים דנפש דקדושה", כלומר, רצון תועלתי. תחילת הקשר הקודם עם הבורא מתגלה לי בצורה שבורה: אני רוצה להרוויח על חשבונו, לנצל אותו.

כך מופיעה באדם התעוררות רוחנית: אני מחפש תועלת, וברגע מסוים כל העולם מפסיק לספק אותי. כמה אפשר לשחק ב"ארגז החול" הזה? אני רוצה לגדול לעסקים אמיתיים, ואז מחפש באופן אגואיסטי שותפות עם הבורא בתנאים שווים: "אתה לי, אני לך. מובן לי שאני צריך לשלם, נו טוב, אני מוכן. ומה אני אקבל?". זה כבר מצב של "לא לשמה".

שאלה: אז מהי המחשבה הכללית המתוקנת שלנו?

תשובתי: הזדהות שלמה עם הבורא, "חיבוק", "נישוק", "זווג", ובכללות זה נקרא "דבקות"…

מתוך שיעור על "מאמר לסיום הזוהר", 05.02.2013

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest