קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קראתי באתר פסיכולוגי מאמר על השכל הקולקטיבי (hive mind – שכל הכוורת): זהו מושג שנולד מתוך התבוננויות אחר התנהגותם של נמלים ודבורים. הרעיון צבר פופולריות והפך לשימושי בקרב מומחים בתחום משאבי אנוש.
פרויד: "נראה שמספיק להימצא עם מסה גדולה של בני אדם, כדי שההישגים המוסריים של האנשים הבודדים שמרכיבים אותה יתפוגגו, ובמקומם יישארו רק המגמות הפסיכולוגיות הפרימיטיביות ביותר".
הקהל ניזון מה"אני" של כל אדם, בולע ומעכל אותו, ומזה נולדת הנשמה של הקהל, היא מאלצת אותם לסגת בכך שמפעילה את השכבות התחתונות של הנפש. כשנבלעים על ידי רגשות קולקטיביים, אנחנו לא אחראים יותר על שום דבר, מותר לנו לעשות הכול. מספיק להיזכר בהתפרעויות של אוהדי כדורגל, הקבוצה היא זו שהופכת אותנו לחיות פרא, ולא הכדורגל!
בקולקטיבים מאורגנים, בצבא, בקבוצות דתיות, ערפול של השכל מתרחש מהר. אנחנו מרגישים את עצמנו כאחים ונופלים בשבי של פנטזיות קולקטיביות, נוטשים את הרצון העצמי. מושגים של טוב ורע מפסיקים להתקיים. זה מסביר כיצד גרמניה, שהולידה פילוסופים, מוזיקאים וסופרים, שקעה בשיגעון הנאצי. לא החינוך, לא הרמה הגבוהה של התרבות, מבטיחים שהאדם לא ייפול לשליטת ההמון, גם בימינו.
כשמתכנסים לקבוצה, אנחנו בקלות מאבדים את העצמאות ושיקול הדעת, והופכים לטיפשים. כדי שזה לא יקרה, לקולקטיב צריכה להיות מטרה, רצון כנה להשיג משהו, לגלות את הרצון. שום דבר משותף עם טמטום ואינסטינקט העדר של הקהל! אנרגיה יצירתית של הקבוצה פועלת שם, איפה שאנחנו משלימים ומעריכים כישורים וכושר עשייה זה של זה. כשאנחנו משתפים פעולה ומממשים את היכולות שלנו במסגרות של הקבוצה, כשהקול שלנו לא נבלע ברעש של ההמון, אז מתגלה השכל הקולקטיבי".
כשקראתי את המאמר הזה חשבתי שזה אפשרי רק בזמן שמתממש התנאי של "איחוד בקבוצה" שנתן לנו הרב"ש. במקרה כזה מתרחשת עלייה קולקטיבית ואישית מעל לאגו של כל אחד ושל כולם, ובמקום יצירת אגו קולקטיבי (פאשיזם), מתרחשת יצירה של רגש קולקטיבי של השפעה הדדית ושל השכל הקולקטיבי (לידת הנשמה).
