כיבוש חוזר של פרעה

"וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום: וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה וישיבו אתם דבר ואת כל העדה ויראום את פרי הארץ: ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה: אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם: עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן" (שלח, י"ג, כ"ה-כ"ט).

הערה: בזמן שהמרגלים סיפרו על ארץ ישראל, הם התלהבו מאד, אך פתאום מתרחשת נקודת המפנה…

תשובתי: העולם העליון מושך מאוד. זה לא קומוניזם אגואיסטי, איתו "האכילו" אותנו אוטופיסטים אירופאיים מימי הביניים, אלא זה מצב שהאדם נמצא בהשגה מלאה ומכיר את כל הבריאה, את תפקידו בה, הוא משיג את הכוח העליון, נמצא בהרגשה עצמית בתוך תכונת השפעה, מחוץ למגבלות של הקיום למען עצמו. הוא משיג לגמרי את כל המצבים של העולמות, בכל הזמנים ובכל הדרגות, כך שכולל בתוכו את כל הטבע: גם של העולם שלנו וגם את העליון.

ודאי שהעולם העליון לא מושג על ידינו, מפני שהוא נמצא מעל היקום שלנו ופי מיליארד פעמים גדול ממנו. אבל בסופו של דבר, אנחנו חייבים לגלות אותו, לכן טמון בנו פוטנציאל שמושך אותנו להשגת המצב הזה. אבל כשאתה מברר מה צריך לעשות לשם כך, אתה מבין שזה לגמרי לא בכוחותיך, כי אתה כמו עכבר קטן בעולם עצום. מה אתה יכול לעשות?

לכן המרגלים צדקו. הם הוציאו מארץ ישראל שתי אבחנות מדויקות. מצד אחד, ישנם פירות רבים, איזה שרק תרצה, כלומר איזה השגות שרק תרצה, כל מה שרק אפשר לדמיין לעצמך, ואפילו פי מיליארד פעמים ממה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו היום. בדיוק כפי שדור ימי הביניים, לא תיאר לעצמו את החיים בדורנו. ומצד שני, לא היו להם שום כוחות, שום תנאים מוקדמים, שום הבנות: לא מוסריים ולא שכליים. הם לא יכלו להיכנס למצבים של השגה, מאחר ולגמרי לא היו מוכנים לזה.

וזה באמת כך, מפני שהמרגלים יצאו מדור המדבר, איפה שאין כלום, איפה שהם היו צריכים להשתדל להיות בקשר הדדי גדול יותר ביניהם, וכך להתקדם קדימה. אבל כשהם נכנסים לארץ ישראל, לפניהם ניצב האגו הפנימי שלהם, שמתחיל לזלזל בהם, כמו פרעה. הוא שוב מופיע מתוכם, ושוב מתחיל לאלצם לכבוש אותו, מפני שארץ ישראל מבוססת על כיבוש פרעה.

יציאה ממצרים, זו פשוט בריחה מפרעה. במשך ארבעים שנה של נדודים במדבר, אנחנו מנטרלים אותו. ואילו עכשיו אנחנו צריכים להוציא את החיה הזאת מהמאורה שלה ולהתחיל לרסן אותה, בזה שמכניעים ומאלפים אותה כך שתבצע את כל ההוראות שלנו. זה נראה פשוט בלתי אפשרי!

כשהמרגלים מסתכלים על כל הזוועה הזאת, הם שוכחים שקיים כוח עליון שמתכנן הכול, והם צריכים להתקדם קדימה בתיאום איתו, ולהיות כמו ילד קטן שאוחז בידו של מבוגר ולא מפחד משום דבר. זאת המרגלים לא יכולים לקחת בחשבון, מפני שהם מבוהלים מאותה הגדלות שהם צריכים להשיג, מאותה האין-סופיות, האי-ודאות שמתגלה להם על ידי המרחב הבלתי מוגבל. כי כשהאדם מרגיש חוסר גבולות, הוא הולך לאיבוד.

כשהאדם נמצא במסגרות מסוימות "מכאן לשם", הוא מרגיש את עצמו בצורה פשוטה, קלה וחופשית. אבל אם הוא יוצא מחוץ לגבולות הללו, הוא מאבד את היכולת לשקול, להתמצא. זה מאוד מפחיד את האנשים שמגיעים למצב יותר נעלה. לכן, כל אדם שמגיע ל"כניסה לארץ ישראל", כלומר לתיקון האגו להשפעה ואהבה, הנטייה של האגו לבורא, חווה כאלה תחושות.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 8.4.2015