כזאת מנוחה חסרת מנוח

שאלה: מה יכול לגרום ללב להיות יותר רגיש למאור המחזיר למוטב?

תשובתי: רק המאור המחזיר למוטב יכול להפוך את הלב להיות יותר רגיש. שום דבר יותר לא פועל על הלב ולא מקדם אותו לתיקון. הלב, זה רצון, שמגיב רק לאור שמשפיע עליו.

אפילו הרצונות הכי גשמיים, בהמיים שלנו: לאכול, לישון, הם תוצאה מהשפעת האור שמנענע את ה"כלים". אנחנו נמצאים בים של האור, שנמצא ברטט של תדר אין סופי. זה נקרא אצלו "מנוחה מוחלטת", מפני שכל התנועה שלו מכוונת רק לתיקון, והמטרה הזאת אף פעם לא משתנה.

הכול מנוהל לפי תוכנית אחת, ולכן נקרא מנוחה מוחלטת, מפני שמקדם את כל הבריאה לכיוון הטוב ונמצא בנטייה למקסימום של הטוב שלך בכל רגע. לכן נחשב שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, על אף שיחד עם זה הוא מבצע אין ספור פעולות. הוא כל הזמן מסדר ומתקן משהו, אבל בשבילו זה נקרא מנוחה. כי אם אתה אוהב, אז כל הזדמנות לעשות משהו טוב למען האהוּב, זה בשבילך הנאה ותענוג ומנוחה. והבורא מסוגל בכל רגע לתת טוב ולכן הוא נמצא במנוחה מוחלטת.

הכול נעשה על ידי האור: האור שמנענע אותך, רוצה כל רגע לקבל ממך תגובה. כאשר אתה מתחיל להגיב אליו, אז אתם תוכלו לפעול בשותפות. אתם תהפכו להיות כזה זוג, כמו סוס ורוכבו, שמרגישים פנימית זה את זה. צריך להשתדל להשיג כזאת רגישות.

מצידנו חייב להיות חיסרון להידמות לעליון, להידבק אליו, להשתתף בפעולות שלו. ובהתאם לחיסרון הזה, הוא שוב יפעל עליך: יעורר בך חיסרון, יבדוק את התגובה שלך ושוב ימשיך לעורר חיסרון חדש, וכן הלאה. ובך תלוי רק למצוא, איך אתה, בעזרת הסביבה, יכול לפתח את הרגישות שלך כלפי מה שקורה בך.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 27.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מנוחה מוחלטת בתנועה אין סופית
שניים, זה מול זה
בחיבוק חם של האור