קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו קובעים את הייעוד של הכנס ואת האווירה שלו כ"מעמד הר סיני". אנחנו מתאספים, כדי להתאחד. לא סתם לתת יום של כבוד לספר הזוהר או לעוד משהו, אלא ליישׂם את האיחוד שלנו באותה המדרגה, איפה שאנחנו נגלה את הבורא.
בכנס "קבלה לעם" העולמי שקרב ובא, אנחנו לוקחים על עצמנו אחריות וזה מפחיד אותנו. אז טוב שהפחד הזה יישאר. שנגיע לשם שלא על מנת להשתעשע עם האחרים ולא להתחבק איתם בפיקניק בן שלושה ימים. לא! אנחנו מתאספים כדי לבצע עבודה מאוד חשובה ואחראית. לזה אנחנו זקוקים נואשות, לזה אנחנו "דרוכים". והעיקר, אנחנו מראש מקבלים על עצמנו מחויבות לערוב זה לזה.
כך אנחנו מכינים לייזר לשיגור, בדרך של ניפוח. תוך כדי זה, בסביבת עבודתו מתרחשים תהליכים פעילים, וכל פעם הקרינה מתגברת, מוכפלת, עד שפורצת החוצה על ידי קרן מרוכזת ובעלת עוצמה חזקה. כך גם אנחנו היום, "מנפחים" את עצמנו להתקפה. אנחנו כלל לא דוחים אותה. מה שלא יהיה, אנחנו מוכנים ללכת להתקפה. יש לנו לשם כך את כל הכוחות הדרושים ואת כל בסיס ההכנה.
אך אם אנחנו נאחר, יהיה רק קשה וגרוע יותר. כל הצרות והייסורים נובעים רק מהאיחור, אם אנחנו לא מזרזים את הזמן ומאפשרים לאירועים לזרום מעצמם. אך אם ננחל הצלחה, יצטרפו אלינו פתאום כוחות חדשים, יימצאו אמצעים חדשים ליישׂום האיחוד שלנו. ולכן, את כל הזמן שנותר עד הכנס חייבים להקדיש להכנה, להשאיר את כל הפחדים, חוץ מהפחד שמקנה אחריות, בדומה לדאגה המתמדת של אימא לילד שלה.
נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!
מתוך שיחה על ערבות, 15.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
דורשים ערבות!
הזכייה הגדולה ביותר
א מ ן !
*** רק לא לשחרר ידיים!!! ***
רב יקר,העינקת לנו כלים רבים להתמודדויות במצבים שונים. אך בזמן אחרון אני דווקא מותקפת בחלומותיי- ברגעי שיחה או הפצה לאנשים של חוכמת הקבלה ותוכנה – ע"י יצורים נוראיים… בזעמם…מחוסרי עיניים, דוברי קללות ואיומים כלפיי.
א).(בבקשה)מה זה ולמה???
ב). מהו כלי עזר (או התרשמות) במצב משונה שכזה???
סליחה…ותודה.