קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקדמת ספר הזוהר, מאמר "עימי אתה בשותפות", סעיף ס"ה: "…כי הצדיקים, שכבר נשלמו בזוהר עליון, הם הולכים ועושים תדיר שמים וארץ. כמ"ש, "צדיקים הולכים מחיל אל חיל"".
שאלה: כיצד הצדיקים יוצרים את הרצף הזה של ההתחדשות?
תשובתי: הם כל הזמן משתדלים לתמוך זה בזה. אדם הנמצא בכוונה רוחנית חושב רק על כך שהאחרים יתמכו באופן זהה באותה המערכת. מה הכוונה שאנחנו חודרים למסך יותר פנימי, לתמונה יותר פנימית של המציאות? אם אני נמצא שָם, אז אני נכלל במערכת בלתי משתנה ואין לי יותר מה לעשׂות? – לא! אני נכלל במערכת שאני תומך בה, בכך שאני רוצה לראותה כזאת, ליישׂמה בצורה כזאת.
מצד אחד, אני אומר שכולם בה ענקי הדור, כולם נמצאים בכוונה הנכונה. רק אני נכלל בה ובטוח שנמצא בערבות כללית משותפת. הכול תלוי בי, ברגע שאני אוסיף את "האגורה" שלי, הכול מייד יסתדר ויהיה בסדר. מהצד השני, אני צריך לדאוג שכולם יתמכו במערכת הזאת, כולם ימצאו בה, יישׂמו את הקשר הזה, כאילו שאני היחיד שבו תלוי הכול, ואני "מטֵה את עצמי ואת כל העולם לכף זכות".
ישנן כאן פעולות הדדיות. מצד אחד אני נכלל באחרים והם נמצאים בגמר התיקון. מהצד השני, כדי להיות יחד איתם אני חייב לדאוג להם כאילו שאין להם שום דבר, אני תומך בהם ובי תלוי התיקון השלם שלהם. בשביל מה? – הכול זה בשבילי, בשביל התיקון של הכלי/הרצון שלי. כי הרי הרצון שלי כלול מכולם. זה נקרא "התכללות הדדית", אני כולל את כולם בתוכי. ואם אני רוצה שהם יכללו אותי בתוכם, אני חייב להיות כלול מהם.
צריך להשתדל להרגיש את המושׂגים האלה. סתם לזכור אותם בשׂכל לא יעזור, זה יעלם בעוד רגע.
מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 28.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
מציאות כפולה
בכל רגע, שמיים חדשים וארץ חדשה!
והמונה דופק ודופק…
שלום רב, האם אפשר להבין מדבריך שעלי לעשות שתי פעולות , האחת : לרצות ולדאוג על החיבור שלי עם הזולת. השנייה : לרצות שהזולת יגלה בעצמו רצון לחיבור ?
תודה משה
אתה מוציא אותנו החוצה.
אוהבים אותך