קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בצעירות שיחקתי כדורסל, ואני זוכר איך הקבוצה שלנו הגיעה להישגים טובים יותר כשבקהל ישבו בנות ובשקט תמכו בנו. וכשישבו שם בנים לא הייתה לנו השראה. באיזה אופן נשים ייצפו בגברים בקבוצות הלימוד האינטגרלי, האם דרך מצלמות וידאו?
תשובתי: אנחנו עורכים מעת לעת פיקניקים, נסיעות, אסיפות משותפות. אנחנו מכירים זה את זה, אך בעיקרון, אין מטרה להיכרות הזאת. אני לא צריך להכיר אף אחד פנים מול פנים.
זאת פשוט מסה נשית שמראה לי שהיא תלויה בי ומצפה לביטוי היצר הגברי שלי, זה מספיק. הן לא מפריעות לנו בעבודתנו, אך אנחנו, כמו שחקנים במגרש, חייבים להרגיש על עצמנו את הלחץ הזה.
אני צריך בעורפי להרגיש את המבט על עצמי של החלק הנשי שמעורר בי את הפעולות האלו – ולא את הגאווה, ולא שום דחפים אגואיסטים, אלא אחריות, ציפייה לכך שאנחנו נצא לדרגה הבאה. זה הכרחי.
הנשים דוחפות אותנו לא למעשי גבורה אינדיבידואליים, אלא דווקא להתעלות מעל עצמנו, לאיחוד. כל אחד מאיתנו מאבד בכך את עצמו, אך יחד אנחנו מגיעים לצלם "אדם".
מתוך שיחה מס' 10 על החינוך האינטגרלי, 16.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
השפעתה של קבוצת הנשים על קבוצת הגברים
לגרום תענוג זה לזה
איפה אתם, הגברים האמיתיים?
