דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כוחה של זכות הבכורה

כוחה של זכות הבכורה

laitman_2009-05-28_8354_w.jpg

לכאורה, לא ברור איך אני יכול להתנתק מהאגו שלי, אם כל הבריאה היא רצון לקבל. אבל הניתוק הזה נעשה בחשבון שלי: כמה אני חייב לו, עד כמה אני זקוק לו, כי בלעדיו אני לא מסוגל לבצע אף פעולה, אף מחשבה.

ואז המאור המחזיר למוטב מעביר אותי למצב שבו אני באמת הופך להיות חופשי! את זה רק האור יודע לעשות. האור מוסיף לרצון לקבל של האדם את תכונת ההשפעה. הוא כביכול יוצר התמזגות חדשה. הדבר דומה לחוקי הערכיות וההיווצרות של אלמנטים כימיים חדשים. אפשר להוסיף או להוריד קצת אלקטרונים, וכבר מתקבל חומר חדש. זוהי תוצאה של החוקים הרוחניים, כפי שהיא מתגלה בעולם הגשמי.

תכונת ההשפעה מגיעה אל האדם ושולטת על הרצון לקבל שלו, בהתבסס על כך שהיא כוללת בתוכה את השורש. כל ההבדל בין המצב של "לשמה" (השפעה) והמצב הקודם לו, "לא לשמה", הוא לא בנוכחותה של תכונת ההשפעה עצמה, אלא בהשגה שלנו אותה.

אם תכונת ההשפעה סתם נוכחת, זה עדיין לא אומר שום דבר. הרי אני יכול להשתמש בה בצורה אגואיסטית, "לא לשמה"! אך כאשר אני משיג את השורש, זה מאלץ את הרצון האגואיסטי להכניע את עצמו. כי הוא כבר מרגיש את עצמו לא במקום הראשון, אלא במקום השני, ומבין שהרצון להשפיע הופיע לפניו.

וכך הוא נאלץ להיכנע, והאדם מוכן לעבוד "לשמה". עכשיו מופיעה אצלו אנרגיה, חומר דלק לבצע פעולות למען המקור של תכונת ההשפעה, ולא למען האגו שלו. והרצון לקבל נכנע, המלכות מתכופפת, מפני שהיא מרגישה את הכתר, את השורש שפועל בתוך הבינה.

ולאחר מכן, האדם צריך רק להתחזק יותר ויותר במצב הזה, כשהוא מעלה אותו יותר ויותר למעלה, כדי שהוא יגדל בתוכו. הודות לכך הוא יכיר יותר ויותר את הכתר, על אף שהוא לא מתחבר איתו, אך הוא עורך היכרות עם התכונה השורשית שלו, שנכללת בתכונת ההשפעה שהתלבשה באדם (בתוך הרצון לקבל שלו, מפני שחומר הבריאה לא נעלם לשום מקום).

וכאשר האדם מתעלה מעל לכל הרצון לקבל ומשיג את שורש ההשפעה ואת התכונה שלו, אז הוא מתמלא באור החסדים ורוכש את תכונת הבינה. עכשיו הוא יכול לעבור לאור החכמה ולקבל על מנת להשפיע, אבל זאת כבר עבודה מיוחדת, שאותה אנחנו אפילו לא מסוגלים לתאר לעצמנו.

המצב של "לשמה" מתחיל להיחשב מאותו הרגע שבו האדם, שנשאר בתוך הרצון לקבל שלו, כבר מסוגל לבצע פעולות כדי להגיע לדבקות בהשפעה. הוא מרגיש את כוח הבורא, את התכונה שלו ואת המקור של עצמו, בתוך הבורא, ולא בתוך הרצון לקבל.

כך הוא מפסיק להיות שותף ועבד של האגו, שאיתו הוא היה כל כך מחובר כאשר הוא לא ניתק את עצמו ממנו, וחשב שהאגו הוא ה"אני". אבל עכשיו נוצר ביניהם קרע, והאדם מחליף את בעל הבית, באופן הכרתי, מתוך הסכמתו, לאחר שהשקיע בכך יגיעה לא קטנה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 14.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להשפיע זה לא לשלם מיסיםכוח
האידיאל הגבוה של ההשפעה
חפשו את אור התיקון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/12rR2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest