כוונו את העולם לאיחוד!

שאלה: בזמן ההכנה לכנס מוסקבה רבים מאיתנו כיוונו את עצמם למחשבה שהכנס כבר התחיל. ובאמת הייתה תחושה, כאילו אתה באמת נמצא בכנס. האם כדאי לנו כל הזמן לכוון את עצמנו למצב של כנס?

תשובתי: אם לא נתאר את עצמנו כקיימים במדרגה הבאה, היותר עליונה, אף פעם לא נעלה עליה.

אם נתבונן על ילדים קטנים, נראה דוגמה כיצד ניתן ללמוד מהדָרגה הפיזית על הדרגה הרוחנית. אם לא נשתוקק להפוך לגדולים, לא נהפוך לגדולים.

לכן מובן שזה מאוד מועיל לתאר לעצמנו איחוד, בצורה של כנס פעיל, שקיים ללא הפסקה.

אותו הדבר, גם ביחס לקבוצה. הקבוצה בדמיון שלי תמיד נמצאת במצב מתוקן. הרשע היחיד, האגואיסט הלא מתוקן, זה אני. לכן אני צריך להשתוקק אליהם, לתאר לעצמי, שאני כבר כלול בהם, לברר מה חסר לי להתכללות הזאת.

כל העולם שלנו, זה דמיון. הוא מה שאנחנו מדמיינים אותו לעצמנו. אין כאן שום דבר ריאלי. כל זה, זה רק מה שאני מדמיין לעצמי.

סדרו כל דבר במקומו! תנו לכל דבר: לקבוצה, לאדם, לתכונה, ערך מסוים, דרגה מסוימת. ואתם תראו, שעל ידי כך אתם מכוונים את העולם תחת ידכם כמו כלי נגינה. הכל תלוי באופן שתכוונו אותו, מה יהיה אצלכם גבוה יותר ומה נמוך יותר. בהתאם לזה אתם תנועו, או לעבר הרע או לעבר הטוב, או לגניבה וסמים, או להשפעה ואהבה. זה הכל תלוי בכם, כיצד אתם תיצרו לעצמכם את העולם. לעולם בפני עצמו אין שום צורה. הכל תלוי רק כיצד אתם מכוונים את עצמכם.

מתוך שיעור במוסקבה על מאמרו של הרב"ש, 16.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לברוא את עצמי
אני מאחל לכם…
תבראו לכם עולם אחר!