כווֵנת רוחנית לבורא

"כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא, בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר אלא רצון של דביקות, אותו נותנים להכנס. ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד. זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ." (בעל הסולם, "שמעתי" ע')

בתנועה בדרך אל הבורא עליי לרכוש כיוון נכון אליו. אבל אני לא רואה אותו, הבורא מתגלה רק בסוף המאמצים שלי. בכל מדרגה אני הולך בחושך, ובהדרגה מגלה אותו כתוצאה מהכיוון הנכון שלי. אבל איך הולכים בצורה נכונה? לשם כך עליי להסתכל דרך שתי נקודות כדי לפגוע בנקודה שלישית, כמו בכוונת של רובה.

אם אני מסתכל דרך כוונת אחת זה לא מספיק, עליי לשלב איתה כוונת שנייה ואז אוכל לפגוע במטרה. לכן בדרך הרוחנית אני זקוק לכמה נקודות מכוונות. אם יש לי שלושה מרכיבים: אני, קבוצה ("עשירייה"), מורה ("רב"), אז אני יכול להיות בטוח ש"אפגע" בבורא.

לשם כך עליי להתכלל באופן מלא בקבוצה, כדי שהעשירייה שלי תהפוך ליחידה אחת. עם זאת אני מונחה על ידי אותה שיטה שכל הקבוצה מקבלת מהמורה, ולמרות שאיננו יודעים דבר על הבורא, אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו מכוּונים אליו.

שאלה: כיצד העין הגשמית שלי (האגו) יכולה להרגיש ולראות את הכּווֵנת הרוחנית מתוך התכונות המנוגדות לי?

תשובתי: זו לא עין גשמית אלא לב ומוח, המשיכה שלי למטרה. כמו שאנחנו מסתכלים דרך כוונת כאשר אנחנו רוצים לפגוע במטרה גשמית, כך מתוך עצמנו אנחנו רוצים לפגוע במטרה רוחנית. דווקא מתוך הניגודיות של התכונות, אני מכוון את עצמי לבורא ובהדרגה משנה את עצמי בכזאת צורה, שלפי השתוות התכונות אני מתחיל לגלות אותו. זה עובד לטובתי ומשנה את התכונות שלי.

מתוך שיעור וירטואלי, 9.12.2018