דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כדי שהזמן לא יחמוק מבין האצבעות

כדי שהזמן לא יחמוק מבין האצבעות

שאלה: בימינו, רוב האנשים מרגישים שהזמן חומק להם מבין האצבעות. אנחנו עסוקים בעניינים דחופים שאינם סובלים דיחוי, ואת הדברים החשובים ביותר אנחנו דוחים. כיצד לנצל נכון את הזמן וכל רגע בצורה אופטימלית? האם בכלל קיים מושג כזה "בזבוז זמן"?

תשובתי: כמובן! אבל הכול יחסי. האנושות מתפתחת לאורך ההיסטוריה במשך אלפי שנים. מתעוררת השאלה, האם אני יכול להתפתח יותר מהר מהדור שלי, לזרז את הזמנים, לדלג על עשרות שנים? אם לא, אז האם יש לי אפשרות לממש את עצמי בדור שלי? אני חי בתקופה שבה נולדתי, האם אני יכול לנצל את הזמן בצורה יעילה ביותר? ומה זה אומר, "בצורה יעילה ביותר"?

נניח, שאני יכול למלא את חיי על ידי סיפוק הרצונות הבסיסיים לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד והשכלה בשילוב מסוים ביניהם האופייני לכל אדם, תלוי בחשיבות שהוא מייחס לכל רצון. הצירוף של ששת הרצונות קובע את המטרות בחיים. בזה אנחנו נבדלים זה מזה.

אבל אם מדברים על היישום של הרצון הכללי שלי, שיש בו למשל, 10% רצון לאוכל, 20% למין, 10% למשפחה, 20% לכסף, 40% לשליטה ולידע, אז מתעוררת השאלה, האם אני נשאר עם אותם הרצונות שאיתם נולדתי? אנחנו רואים שלא. השאיפות שלי תלויות בחברה שבה אני נמצא, במידת השפעתה עליי.

אני יכול לנצל את התכונות, את הנטיות ואת הרצונות שלי בהתאם לסביבה. כלומר, הסביבה משפיעה על הדרך שבה אני אשתמש בכל הנטיות שלי כדי להגיע לתענוג. הרי הרצונות לאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד וידע הם מקורות תענוג שבעזרתם אני רוצה למלא את עצמי. כי בעצם, אני, זה רצון להנות.

השאלה היא, עד כמה החברה שאני נמצא בה משפיעה עליי. הסביבה יכולה פתאום להגדיל בי את הרצון למדע או לשליטה או לכסף עד כדי כך, שלאוכל, למין ולמשפחה לא יהיה שום ערך בעיניי ואני אשתמש בהם רק כדי להשיג כבוד ושליטה. ויכול להיות להיפך.

המימוש העצמי של האדם תלוי בחברה. למרות שהנטיות הטבעיות שלו חשובות ביותר, ובמשך הזמן הן בכל זאת מכוונות את האדם לתחום מסוים האופייני לו.

יש כאן מאבק מתמיד בין הפרט לכלל. הפרט רוצה לממש את עצמו בתוך החברה, והחברה רוצה "לבלוע" את הפרט ולנצל אותו לטובתה ובכלל לא להתחשב בפרטים. כי לפרטים אין ערך בתוך הכלל, אלא חשוב רק עד כמה הם נכללים בתוך הכלל.

אם אני רוצה לשלוט בזמן שלי, אני חייב להיות כמה שיותר מפותח גם מבחינת הפרט וגם מבחינת הכלל, כי רק בקשר ביניהם, או על הגבול שעובר ביניהם, אני אמצא את המימוש האופטימלי שלי.

הרי אני חייב להרגיש את הכיוון שבו נמשך הכלל, מה מטרתו ולאן אני נמשך בהתאם לנטיות הטבעיות שלי, מה הייתה מטרתי אילו אני הייתי יכול לשנות את העולם לטובתי ומה יכול להיות בקשר ביני לבין הכלל, כיצד אני מממש את עצמי בעזרת הכלל שבתוכו אני נמצא.

זאת אומרת, שאני מתכוון לנהל את הזמן שלי ולממש אותו בצורה היעילה ביותר.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 355, 22.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
תחרות מופסדת נגד הזמן
בעל הבית של הזמן
אנחנו והזמן

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/fQBhR

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest