קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הקדמת ספר הזוהר, קצ"ח: "המצווה השנייה זו מצווה – והיא אהבה, שיאהב אדם את אדונו אהבה שלמה – בלי סעד – שאע"פ שאיני נותן לך כלום, מ"מ תהיה אהבתך שלמה. להידבק בי בכל לב ונפש".
אנחנו מדברים אך ורק על רצונות. אם אני רוצה לנצל את הרצון של הזולת כדי למלא את הרצון שלי, זה נקרא "אהבה עצמית". אך אם אנחנו נמצאים במצב שווה: "אני לו והוא לי", כל אחד מאיתנו מתייחס לרצון של עצמו ולרצון של הזולת כאל דבר אחד, כמו בסיירת קומנדו, "כאיש אחד בלב אחד" – זהו התנאי של: "מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". במקרה כזה, תהיו מחוברים זה לזה, אך רק בתנאי שאתם מחוברים ברצון אחד. זו עדיין אינה אהבה, אלא חיבור חברים.
אהבה פירושה: אני לוקח את הרצון שלי ומציב אותו במקום נמוך יותר מהרצון של החבר (ככל שהוא נמוך יותר, כך דרגת האהבה גדולה יותר), ומשתמש ברצון שלי רק כדי למלא את הרצון של החבר. הרצון שלו קובע עבורי הכול, אני חי בתוך הרצון שלו, כשם שאימא חיה בתוך התינוק שלה, מרגישה את כל מה שהוא מרגיש, יודעת למה הוא זקוק, ורק לשם כך היא קיימת. זאת נקראת אהבה.
לכן "להידבק בכל לב ונפש" פירושו: לראות את רצון הזולת כמו הרצון של עצמי, לדאוג לו ולשרת אותו יומם ולילה. כיצד זה אפשרי ? – רק כאשר כולם מתחברים יחד תחת השפעת הכוח העליון, כוח האור.
מתוך שיעור על "הקדמת ספר הזוהר", 10.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אהבה זו התכללות הדדית
כיצד לגלות בתוכי את אור אין סוף
על אהבה
