כל שיעור הוא כמו כביסת הנשמה עם מלבין

שאלה: מדוע נאמר אצל בעל הסולם שהאדם נזרק מהחברים למורה ובחזרה, בדומה ל"כף הקלע", ועל ידי זה נבנה בו כלי המוכשר לקבלת האור?

תשובתי: מהמורה האדם מקבל שלמות, ודרך הקבוצה הוא מגלה את הרע שלו. על אף חוסר הרצון שלו, הוא נכלל בקבוצה ומשקיע מאמצים רבים, כדי להיקלט בסביבה ולהתחבר עם החברים.

ובזכות זה, בתגובה לכל המאמצים שלו, הוא מגלה דחייה, שנאה, רוגז. כך מתגלה בו הרצון האגואיסטי שלו, הוא רואה, לא את החברים שלו, אלא את עצמו בחברים, כאילו במראה.

כשמתגלים כל הרגשות השליליים הללו, אז השאלה היא עד כמה הוא מכיר בכך שהרע הזה מתגלה בו ולא בחברים. ועם כל זה הוא מגיע למורה שלו, לשיעור, ומקבל מהמורה טיפול, תיקון.

אם יש לו קשר נכון עם הרב ועם הלימוד, אז הוא צריך לצאת מזה כבר בלובן. שכל הרע שהרגיש כלפי החברים קיבל צורה הפוכה, שמבין שזה לטובתו. במקום לקלל, עכשיו הוא מברך על זה, במקום להרגיש רע בחברים, מרגיש טוב. במקום הטוב שמרגיש את עצמו, שהיה מרגיש את עצמו בגאווה, עכשיו מרגיש את עצמו ברע. כלומר הכול מתהפך בדיוק עד לצורה ההפוכה.

ההגדרות ההפוכות, שעכשיו הוא מבין ומרגיש בתכונותיו לעומת החברים, זה נקרא "כף הקלע", היפוך, טריגר.

מתוך השיעור לפי ההקדמה לספר "פרי חכם", 12.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"חקוקים אתם במורשי לבבי, כל היום וכל הלילה"! 
גאווה משפילה והשפלה עצמית גבוהה
כך אנחנו עולים…