דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כאשר שום דבר לא בסדר

כאשר שום דבר לא בסדר

כנס בלוס אנג'לס. שיעור מס' 3

חכמת הקבלה חוקרת בצורה הרבה יותר מדויקת ואובייקטיבית בהשוואה לכל מדע אחר. במהלך המחקר הזה אנחנו לומדים שישנו רק כוח אחד, גורם אחד, שפועל במציאות. ולכן אנחנו מאפיינים אותו בניסוח "אין עוד מלבדו".

זה לא שם ולא הגדרה, פשוט אנחנו רוצים להדגיש באופן כזה את הייחודיות של התופעה הזאת. כשאנחנו חוקרים את עצמנו ואת המציאות השלמה בכל המדרגות והרמות, אז רואים, שרק האור העליון פועל ומסדר את הכול.

משלב מסוים התוצאות שלו מתחלקות לשניים. האור העליון משפיע על משהו, ואז אנחנו צריכים להבחין בין החומר שהפוך לאור לפי תכונותיו לבין החומר שתואם לאור. זהו המאפיין העיקרי של החומר, היכולת להיות במצב ההפוך והדומה.

לפיכך, הניסויים שלנו עשויים לגלות תוצאות מנוגדות. אם חומר הרצון שלנו הפוך לאור ומנוגד לו, אז אנחנו מרגישים אותו כחושך. ואם מתכוננים לפגישה עם האור ונעשים דומים לו, לפחות באופן חלקי, אז מרגישים אותו כטוב.

באור כשלעצמו אין כלום, לא טוב ולא רע, ישנה רק תכונה שמתגלה בהשפעה, אהבה, מילוי, התקדמות, התפתחות. והכול תלוי בכלי, בנברא.

גם הכנת הכלי לקבלת האור מתבצעת על ידי אותו האור. כי הוא התחלתי, הוא המקור לבריאה, לכל התהליך, הוא זה שמעורר את החומר להתפתח. החומר עצמו נטול כל יכולת לממש משהו.

תראו בעצמכם, מאיפה החלקיקים האטומיים, כגון, הפרוטונים, האלקטרונים, הנוירונים, מקבלים כוח לנוע ללא הפסקה ועוד במהירות כל כך גבוהה? הם לא עוצרים, לא מאטים במשך מיליארדי שנים. איך זה יכול להיות?

האור מספק להם אנרגיה. הוא המקור הראשוני שפועל. אחרת, כל חלקיק בסופו של דבר היה נעצר, וזה, לדברי הפיזיקאים, שווה להיעלמותו. כל החומר קיים בזכות כוח האור, כוח ההשפעה. הכוח הזה מספק אנרגיה לחומר הדומם, המת, שהוא הרצון, על מנת שהוא יקבל את הכוח הזה וינוע.

אז למה החומר חייב להתפתח בדרגות הטבע דומם, צומח, חי ומדבר? כדי להיות כמו האור בסוף ההתפתחות. האור דוחף למטרה הזאת את כל החלקיקים והצירופים ביניהם, גם אם זה אטומים או מולקולות, כולל היצורים הביולוגיים וצורות רוחניות השייכות לחומר שכבר מסוגל להשפיע בדומה לאור. עד שבסופו של דבר שניהם יהיו דומים ושווים.

כל זה, האור מבצע. חוץ מהאור אין בתהליך הזה שום כוח אחר שפועל. ודווקא על זה אנחנו אומרים: "אין עוד מלבדו."

הכוח העליון הזה רוצה לתת לנברא משהו יותר, מעבר למה שמלכתחילה נוצר כחומר דומם ומת כמו עפר, כמו שכתוב: "מעפר באת ואל עפר תשוב". האור רוצה לתת לעפר הזה כוח חיות, ולא באותן המדרגות שבהן הוא מתפתח בעל כורחו ועובר לטבע צומח, חי ומדבר. לא, הנברא מיועד להתפתח בכיוון מיוחד שמעל טבעו ולרכוש מהות עליונה.

זה מתאפשר בזכות שבירת הכלים ומפני שהאור "קלקל" את הרצון שיצר, חתך אותו לחלקים רבים, חדר לתוך החומר והשאיר בו גירוי אגואיסטי לקבלה, למילוי עצמי, גירוי להנות מזה, לרצות את זה ולעשות רק את זה.

כתוצאה מזה, הרצון נהיה הפוך לגמרי מהבורא. עכשיו זה כבר לא סתם נברא, הנגזרת, כי יש בו דחף עצמי פרטי להופכיות מהבורא, לניגודיות לבורא. התגלה ברצון כוח דומיננטי שדורש לעצמו שליטה.

ואז האור העליון, הבורא, מתחיל "לשחק" עם הרצון הזה שהפוך לו. נוצרת ומתפתחת ביניהם איזו מין מערכת יחסים, הם משפיעים זה על זה בצורה הדדית.

הנברא מתחיל להבין שהוא נמצא בעולם לא פשוט. בהתחלה הוא מתנהג בעולם שלנו כמו "חיה עליונה", יוצר לעצמו מדע, תרבות, השכלה, מעצב חברה אנושית, מתפתח…

עד שמגיע משבר. ואז הרצון מבין שמשהו כאן לא בסדר.

היום האנושות נכנסה דווקא לעידן כזה, שאין עדיין משבר אמיתי של התבנית הבסיסית, אך היא כבר עומדת בפתחו, על סף שלו. ומתוך התקופה הזאת עלינו להסיק מסקנה שאנחנו נמצאים במערכת, ברשת כוחות.

הם מתקשרים ביניהם בהרמוניה ויוצרים רשת אחידה שמכוונת אל החומר, כלומר לטבע הדומם, הצומח, החי והאנושי, על מנת להוביל אותו להכרה ולמימוש עצמי. במילים אחרות, בכדי שהוא יהיה מודע למהותו.

מכאן ברור לנו שאפשר לתפוס את זה רק אם הנברא יידע מי מנהל אותו, מי עומד בצד השני. כי לחקור ולהבין כל דבר ניתן רק מתוך ההפכים, כמו שחור על גבי לבן.

לכן אנחנו משיגים את המצב "אין עוד מלבדו" מתוך המצב המנוגד, שבו אנחנו בטוחים בכך שאין אף אחד חוץ מאיתנו, בני האדם. בעינינו, אנחנו הכוח האמיתי שפועל במציאות, ואין שום דבר אחר.

עם ביטחון שכזה אנחנו צועדים קדימה בצורה נחרצת והחלטית, עד שנלמד על בשרנו תחת מבול של מכות שמשהו לא בסדר. משהו לא מסתדר לנו, עד כדי כך, שמגיע משבר עולמי גלובלי ולא מצליחים בכלום. לא עוזר לנו לא השכל, לא הרגש, לא המדע, לא התרבות, שום דבר.

מסתבר, שאנחנו טיפשים, שוטים, ולא יכולים לסדר אפילו את החיים הרגילים שלנו, את היחסים היום יומיים. אפילו החיות מסתדרות איכשהו. ואילו אנחנו להיפך, הורסים את החיים של הקרובים והרחוקים שלנו, ומנצלים עבור זה את הכוחות והידע שלנו.

זהו טבענו, ואנחנו לא יכולים ללכת נגדו. האופי הרע שלנו יותר חזק מהשכל. התבונה לא עוזרת להתמודד איתו. היינו באמת רוצים לסדר יחסים בריאים בינינו. אנחנו מייצרים על כך הרבה, שהיינו יכולים להפוך את כדור הארץ לגן עדן בשביל כולם, אך לא, אנחנו לא מסוגלים. במקום זה יש לנו רק צרות, בעיות ופחד מפני המחר.

באופן כזה הטבע שלי שולט עליי ואני לא יכול לעשות עם זה כלום.

בסוף, האדם מודע לכל הנבזות של המהות שלו. וזאת בעצם נקודת ההתחלה הטובה ביותר. בעל הסולם מפרט אותה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" ומסביר, אילו שאלות אנחנו שואלים בסוף ההתפתחות שלנו, כגון: "מה הטעם בחיינו, כאשר כל השנים האלה עולים לנו ביוקר?", "בשביל מה אני חי?", אדם שואל על זה, ורק השאלה המטרידה הזאת מנקרת במוחו.

בסופו של דבר, כפי מסביר בעל הסולם, השאלה הזאת אמורה להביא אותנו להכרת הצורך בגילוי הבורא. אם האדם מהרהר על הסיבה לחייו, מה הטעם בחייו, אז הוא מגיע בסוף למסקנה שיש משהו מעליו. עובדה, שאני לא מסוגל לסדר את החיים שלי. אפילו הטבע שלי נמצא מעליי.

הפתרון מנוסח כך: "טעמו וראו כי טוב ה'". במילים אחרות, מהכרחיות חיונית אנחנו באמת יכולים להגיע לגילוי הבורא, ואז נראה שהוא פועל בכל דבר. אנחנו נראה שכל הדרך שעברנו הייתה נחוצה כדי לקבל מכות ולהבין, בסופו של דבר, שהברירה היחידה שלנו היא ללמוד ולהשיג את הכוח שפועל בבריאה ושמניע אותנו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס לוס אנג'לס, 31.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ערכת כלים של אור
ילדי היקום, חלק 1
המדע של המימד העליון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3yqdr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest