כאשר נעלמים כל החישובים הגשמיים

כנס בסוצ'י. שיעור מס' 1.

שאלה: מהי צורת הקיום של הדור האחרון שחי כדי להפיץ?

תשובתי: חכמת הקבלה, זוהי חכמה שמושגת מתוך ניסיון מעשי. שום דבר לא יכול להיות רשום בה מראש.

גם אם היו כאלה מקרים בעבר, זה אומר, שהם רשומים בכל צורה, בכל דרגה: דומם, צומח, חי או רוחני, ולכן אנחנו יכולים להשתמש בהם.

כאשר אנחנו נעבור את ה"מחסום" ונרגיש מניסיון אישי את כל המצבים הרוחניים, אז הכול יהיה לנו ברור וידוע באילו מצבים נמצאת "מלכות" עם "זעיר אנפין", אילו "רשימות" צריך להעלות, איזה אור אנחנו מקבלים מזה.

אנחנו נבין את היחסים שמופיעים בינינו – אחד כלפי השני, זה החלק המקבל, הנשי. השני כלפי הראשון, כחלק זכרי. וכך גם באופן הדדי. אין כאן גברים ונשים לפי סימן מיני גשמי.

סימן רוחני, זו רק התכללות הדדית: אני לתוכו והוא לתוכי. ומי זה הוא ואני? פשוט שתי נשמות. זכר או נקבה, זה לא משנה. מגע, הוא מגע. כאן נעלמים כל מיני החישובים הגשמיים.

חכמת הקבלה לא מספרת על כך שבעיר נפלאה אחת התאספו יחד מקובלים והחליטו להקים, נניח, חברה חדשה של מקובלים חופשיים. היא לא מספרת איך יחד עם זה הם מתחברים ועל סמך איזה בסיס הם בונים את הקהילה שלהם. אין דבר כזה!

ישנם חוקים רוחניים, שרשומים בעיקר במאמרי הרב"ש, אף על פי שפוגשים בהם גם במקורות אחרים, אולם לעיתים רחוקות. את החוקים האלה צריכים להשתדל לסגל, להחיל על עצמכם.

יש לנו תקנון, והלאה הכול תלוי בכך, עד כמה אני כל הזמן אחשוב על איך להעלות את החשיבות של העבודה הרוחנית, איך על ידי כל דחף פנימי שלי אני מזמין תנועה אל הבורא או תנועה של הבורא בתוכי, ובזה נקבע כל מה שאני עושה.

לכן כולנו צריכים להיות מכוונים מאוד לקשר נכון בינינו, ללא קשר לגיל, מין וותק של ההשתתפות שלנו בקבוצה העולמית. כולם צריכים להיות זהים, שווים לגמרי ולהיות מורגשים כעוד חלק קטן אחד של הנשמה הכללית שלנו.

בהתאם לזה אנחנו בונים את כל התנאים הפרטיים.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בסוצ'י, 09.06.2014

ידיעות קודמות בנושא:
לדאוג לאחרים
הבנייה והעקרונות של החברה העתידית
המשכן הוא המקום לחיים הרוחניים שלנו