כאשר הלב שותק…

כנס בסנט פטרבורג. שיעור מס' 3.

שאלה: בעשירייה שלנו מורגש ליכוד חזק מאוד, אבל יחד עם זה מורגש שהלב כביכול מכוסה בקרום, ושום דבר לא יכול לעורר אותו. מה לעשות עם זה?

תשובתי: "לנשק" את המצב הזה, כמו שמנשקים את המקל.

למעשה, זה גילוי נהדר. אבל אדם מרגיש אותו כמצב לא נעים, כי בזה הוא נופל לתוך ייאוש שָקט ועָמוּם.

יתרה מזה, המושג "בורא" איך שהוא מיטשטש כאן, אתם כביכול שומעים שמדברים עליו, אבל לא מרגישים כלום. בשבילכם זה עכשיו איזה מושג מופשט ולא כוחות ותכונות. אתם לא יכולים להדביק אותו לשום דבר, מפני שפרעה ממלא את הלב המשותף שלכם.

ובכל זאת, ישנה נקודה קטנטנה שמתוכה אתם קובעים שאתם נמצאים תחת הלחץ של פרעה. וזהו מצב של ייאוש, כאשר נדמה שאין ממנו שום מוצא: עדיף לשקוע בתנומה, למחוק הכול, ללחוץ על איזה כפתור בתוכך ולמצוא את עצמך הרחק מכאן…

מצבים כאלה יכריעו אתכם לא אחת. זה נמשך גם לאחר היציאה ממצרים, מפני שאתם צריכים לצרף אליכם את כל הרצונות האגואיסטיים, גם במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר, וגם בעלייה ל"בינה" וכיבוש ארץ ישראל (עבודה עם כלי קבלה). תמיד תהיינה לכם כאלה ירידות וכל פעם הן תהיינה יותר עמוקות.

מה לעשות? – אני במקרה כזה מיד מתחיל לקרוא ספרי מקור. אם יש אפשרות, צריך, ללא שהות, לרוץ לתוך הקבוצה. זה הדבר המועיל ביותר שיכול להיות. אפשר לעסוק בכל סוג של הפצה, הכי טוב בהפצה פיזית. אם אתה לבד ואין שום דבר אחר, אז תשתדל לשמוע או לקרוא, אבל בצורה מאוד ברורה, אינטנסיבית. אנחנו צריכים "לחרוש" מחדש את האגו שלנו.

מתוך שיעור מס' 3 לכנס בסנט פטרבורג, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הנקודה שבלב המשותפת
תשעה אנשים מחייבים את העשירי
הלב שלי בידיים של החברים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/I20ad

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest