כאיש אחד

כנס חרקוב. שיעור מס' 5.

שאלה: אם פתאום הרגשתי את הרצונות של כל השאר, מה עליי לעשות איתם, האם עליי למלא אותם?

תשובתי: אם אתה לא מרגיש סתם רצונות זרים, אלא את ההשתוקקויות של החברים שלך, את הרצונות שלהם למטרה, אז אתה מזדהה עם הרצונות האלה וכבר אינך מחלק את הרצונות האלה ל"שלהם" ו"שלך".

כי אם אתה משתוקק בכיוון הנכון, אתה הופך ל"אין עוד מלבדו", לחלק אינטגרלי. ולכן אין חלוקה. זה צריך להיות כמו בדיקה, ביקורת, על ההשתוקקות הנכונה.

אתה מרגיש את הרצונות של החברים כשלך. אתה פשוט מתחבר איתם ולכן לא קיימים "אתה" ו"הם".

אדם, זה רצון, כל אחד מאיתנו הוא רצון. ואם אנחנו רוצים להרגיש את האחרים, אז הם נתפסים על ידינו כשלנו.

אם אימא חדורה מהרצונות של הילד, אז בכל זאת הרצונות שלה ושלו נבדלים. אבל אם אנחנו רוצים להשיג את גילוי הבורא, בכך שמשתוקקים אליו, ל"אין עוד מלבדו", אז אנחנו מרגישים את הרצונות שלנו כזהים לחלוטין, אין שום הבדל בין הרצונות שלי והרצונות הזרים, אני לא מרגיש את זה.

תתאר לעצמך שעכשיו אתה התחברת עם מישהו, שוחחת איתו, הרגשת שאתם חושבים באופן זהה, רוצים את אותו הדבר, אז אתם הופכים להיות כאיש אחד. נעלמת החלוקה החיצונית של הגופים ונשאר רק אחד, פנימי, לא שניים שמחוברים יחד, אלא אחד.

מתוך שיעור מס' 5 בכנס חרקוב, 18.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להתפלל עבור כל אחד או עבור כולם?
כל חבר הוא אוצר
הסתכלות פנימית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/x3z6J

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest