דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / כאיש אחד ברשות היחיד

כאיש אחד ברשות היחיד

מתוך כתבי רב"ש, כרך ב', חלק "אגרות", אגרת מ"ב: "איך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעותיהם דומות זו לזו", ואיך יכול להיות כאיש אחד בלב אחד.

תשובה – אם אנו מדברים שכל אחד ואחד דואג לצורך עצמו, נמצא שאי אפשר להיות כאיש אחד, הלא אין הם דומות זו לזו. מה שאם כן שכולם בטלו את רשות עצמם, וכולם דאגו רק לתועלת הבורא, אם כן אין כבר דעותיהם הפרטים, שכל הפרטים יתבטלו, ונכנסו כולם לרשות היחיד.

וזה ענין מה שכתוב, דעת בעלי-בתים הפוכה מדעת תורה. כי דעת תורה הוא ביטול הרשות, כמו שאמרו חז"ל, אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. היינו, שממית את עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא רק לשם שמים. וזה נקרא הכנה לקבלת התורה."

אנחנו מרגישים את המציאות בתוך הכלי שלנו שנקרא "רצון ליהנות". כל אחד משרת את הכלי הזה שקיבל מלכתחילה, ועושה את הכול כדי למלא אותו. אני תמיד עושה חשבון של השקעה כנגד תועלת, כדאי או לא כדאי לי להשקיע. כמה אני צריך להשקיע כדי לראות מילויים בתוך הכלי שלי? כך אנחנו מתקיימים מרגע לרגע.

את התלות שלי בכלי שלי ניתן לבטל רק אם נתחבר בינינו. ואם אנחנו מסכימים לזה, אנחנו מתחילים למצוא בקשר בינינו חללים חדשים שלא הרגשנו קודם.

הרי אנחנו הסתכלנו על הכול מנקודת מבט של הרצון האגואיסטי שלנו ששולט בכל החומר: בדומם, בצומח, בחי ובאדם. בצורה כזאת אנחנו קיבלנו את ההתרשמות מהמציאות הפנימית שלנו, על אף שהיא נראית לנו כמציאות חיצונית. למעשה זה העולם הפנימי שלי שנטבע ברצון ליהנות הפרטי שלי.

הטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם – אלה הן דרגות שורש, א' ב' ג' ד' של הרצון לקבל שלי שבו אני מרגיש את המציאות שלי. ביני לבין האחרים נמצא האגו שלי שמפריד בינינו וגורם לי להרגיש רק את עצמי.

אם אני משתדל לבטל את הנטייה הזאת, כדי מתוך הביטול להגיע לחיבור עם הבורא, אז אני מגלה שיש שם חלל אחר במקום החלל של הרצון לקבל האגואיסטי. אני מתחיל להרגיש שאני נמצא בחלל חדש, בים של כוחות ההשפעה.

כל הכוחות האלה שמתגלים בביטול האגו מביאים לי הרגשת הבורא. ולמרות שאני מקבל מזה קצת רושם, כדי לגלות אותו באמת אני צריך אמצעי חזק. הרי, לבטל את האגו ולהשתמש בו על מנת להשפיע אני יכול רק על ידי הכוח העליון. אני מגלה שאין לי שום סיכוי, שום אפשרות בכוחות ובהבנה שלי להגיע לביטול עצמי.

לכן כתוב, "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה". אבל כדי להמית את עצמי למען התורה, זאת אומרת, למען התיקון, אני צריך את הכוח העליון. לכן כתוב, "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים". כאשר האדם שמתחיל לקבל את ההבחנות על ידי כוח האור, אז גם הרגש וגם השכל שלו נעשים חדשים, אחרים לגמרי.

ואז הוא מבין, שכל הסתירות שהיו לו היו רק כגירויים למציאת פתרונות, אבל לפתור אותן ממש אפשר רק על ידי האור העליון.

לפי ענף ושורש אנחנו נמצאים בפתח חג השבועות, חג מתן תורה. חג השבועות מתחיל בערב ומתחלק ליום וללילה. לילה, מסמל "ימי הגלות" שמתקבצים לליל שבועות, לכן אנחנו לומדים בליל שבועות, כי אנחנו רוצים לסכם את הגלות ולהגיע לסיומו.

ואחר כך, אנחנו מחליטים כשכבר השקענו כנראה מספיק ב"ביטול עצמי", ואז מגיעים ליום. ואותו הלילה, אותם הכלים הופכים לכלים של גילוי. כך אנחנו מגיעים לחג השבועות, חג מתן תורה, ומשם והלאה אנחנו כבר יכולים בצורה הדרגתית להתקדם ובכל פעם לתקן את כל הפגמים וללמוד בכמה אנחנו יכולים להידמות לבורא על פני הגילוי שאנחנו שונים ממנו.

ההבדל הזה בין האמת לדימוי נותן לנו עומק בהשגת הבורא. ואז בתוך העומק הזה אנחנו מגיעים לדבקות.

מתוך ההכנה לשיעור, 01.06.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/ZaHdF

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest