יש צורך באיזון נכון בעבודה

שאלה: האם התחתון יכול להשפיע לעליון, כלומר, התלמיד למורה? מה מפריע לתלמיד לקבל השפעה מהמורה?

תשובה: התלמיד משפיע למורה בכך שהוא נותן לו אפשרות להשפיע עליו, לתת לתחתון. התחתון משפיע לעליון באמצעות התפילה שלו (מ"ן).

לעליון יש רצון לתת לתחתון. הוא לא צריך את התחתון בשביל מטרות אגואיסטיות. והתחתון יכול לתת לעליון אפשרות לתת לו. מה תינוק יכול לתת להורים חוץ מהתענוג מהטיפול בו? זה הרי תענוג בשבילם.

זה תלוי בתלמיד אם המורה יוכל להשפיע לו. ההפרעות הרגילות הן ההתרחקות של התלמיד מהמורה, הגאווה שלו, הזלזול, חוסר הקשר. במקרה כזה הוא לא יכול להיקרא תלמיד. יש כללים מיוחדים שקובעים מה זה להיות תלמיד של מקובל, הם מוסברים ב"תלמוד עשר הספירות". הכלי חייב לבטל את עצמו, לפתוח את עצמו למילוי ולהסכים להישאר רק ב"אור חסדים".

זה בהתאם לשלושת השלבים של הגדילה של המדרגה התחתונה ביחס לעליונה: "עיבור", "יניקה", "מוחין". וזה נקרא להיות תלמיד – מדרגה תחתונה ביחס למדרגה העליונה שממנה היא מקבלת את המילוי.

הצורה הזאת כבר לא משתנה, יש היררכיה, שפעם מתגלה והיא נשארת לתמיד. הבנייה של הנשמה הכללית לא משתנה, לכן הכול תלוי במאמצים של התלמיד. ומצד המורה יש צורך בסבלנות רבה, הרי התלמידים עוברים הרבה מאוד מצבים, עד שכעבור כמה שנים מתחילים להבין לאן הם בכלל הגיעו.

באותו הרגע שהתלמיד מוכן לבטל את עצמו, הוא מקבל השפעה מהמורה. אבל קודם כל הוא חייב לבטל את עצמו כלפי הקבוצה, ורק אחר כך כלפי המורה. אחרת הוא לא ייכנס לתוך העבודה הרוחנית. אחד לא עובד בלא השני.

הוא לא יוכל לקבל את מה שהוא צריך רק מהקבוצה, מהחברים, אם יחד עם זה לא יהיה דבוק לצד השני, ל"קו ימין", למורה. כאן חייבים איזון, גישה נכונה ל"קו האמצעי", שאותה הוא קובע בעזרת שני המקורות שיש לו – המורה והקבוצה.

לפעמים הדבר החשוב ביותר עבור התלמיד זה הקבוצה, ולפעמים החשוב ביותר עבורו זה המורה. זה תלוי באופי של האדם. אבל הצורה המושלמת של העבודה כרוכה באיזון של שניהם.

מתוך שיעור מתוך ה"הקדמה לפרי חכם", 12.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
"אור אדום" ו"אור לבן"
כל שיעור הוא כמו כביסת הנשמה עם מלבין
אדם, קבוצה, מורה