בעל הסולם כותב ב"הקדמה לספר הזהר", אות מ' : "ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים, ואינם יכולים להסכים, אשר אדם השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנשאה.
אבל הם דומים, כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון שהיא נולדה בו.
אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון (האגואיזם שלו), וחוטפת מבט מבחוץ לצנון (יציאה מהאגואיזם לאהבה והשפעה לזולת), היא תמהה (בגלל העולם העליון שנפתח), ואומרת: "אני חשבתי שכל העולם הוא כמדת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה להפליא!".
סימבוליקה מופלאה וציור חמוד.
קליפ מדהים!!