קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
במגה-כנס שעבר קיבלנו ניצוצות של בינה, התמלאנו בהרגשת השפעה, איחוד כללי של החברה, כעת אין לי את זה, אך נשאר הצורך הזה, הרצון הריקני! ומובן שאני סובל עקב כך, אני חייב באופן מיידי לחדש את הקשר שלי עם האחרים, למשוך אור, לפעול יחד עם כולם, לבנות לשם כך מנגנון שלם.
אך הכל זו הרגשה של הרצון הרוחני הראשון שלי! אני לראשונה קיבלתי כלי רוחני שלא היה קיים אצלי עד עכשיו, רק רצונות בהמיים ו"אוניברסאליים". וכעת קיבלתי את הריקנות של הבינה, הרגשת הזולת שבנויה במלואה על השפעה. הרגשתי שחוץ ממני קיים עוד מישהו בעולם! (ולא סתם, כמו חפץ לניצול). ההרגשה הזאת הגיעה אליי מהבינה.
"הרצון ליהנות" לא מרגיש דבר כזה: אריה שרוצה לטרוף איילה, אינו מתייחס אליה כאל אישיות. הוא פשוט רואה לפניו מאה קילוגרם בשר שנחוצים לו כדי לחיות. רק מנקודת מבט זו הוא מסתכל על כל מה שזז לפניו. אין לו שום יחס אישי אל הסובבים, הוא אינו מעוניין לגרום רע לאף אחד. אך הבינה שנמצאת בתוכנו, היא חלק של העליון, תכונת הבורא, והיא מגלה בתוכנו יחס אל "בני האדם". בזמן הכנס אני רוכש את היחס הזה לזולת, את חשיבותו ודרכו מקבל תענוג, מילוי.
לאחר סיום המגע, אני מרגיש רע. לא בגלל שהרצון שלי סתם גדל, אלא הוא כבר לגמרי מתחום אחר, מהמימד הרוחני. זהו חלקיק של העולם הבא! ולכן למלא אותו ניתן רק משם בעזרת הקבוצה, הלימוד ופעולות כלליות משותפות. זאת התרופה. זה נקרא ללכת בדרך האור: לבנות בעצמנו, בתוכנו, רצון ומראש לדאוג למילוי שלו, להתקדם כמו אדם זקן שהולך כפוף ומראש מחפש משהו כאילו שאיבד אותו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 16.08.2010
ראה מאמרים קודמים בנושא:
תכשיר מֵפָתֵחַ מֵאור ההשפעה
יחד נעלה ללא צעד לאחור!
