יש לו נרות, ואין לו אור להדליקם

בעל הסולם. מאמר "תורת הקבלה ומהותה": וזה שכתוב "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות, ואין לו אור להדליקם, נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך, כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור.

ישנם אנשים שמבצעים המון פעולות. הם חושבים שמעשיהם נכונים, כלומר מקרבים אותם לשׂכר רוחני גבוה, אך כל זה לצערי, אינו כך. האדם מסכם את חייו, וחושב שעשה כל כך הרבה מעשים טובים, ביצע את הרצונות של הבורא (מצוות), למד תורה, למד בעל פה הרבה טקסטים "קדושים", ביצע את כל התיקונים – בסופו של דבר הוא מגלה שלא עשה כלום, כי הרי "מצווה ללא כוונה, כגוף בלי נשמה". יוצא, שכל הפעולות הפיזיות האלה, לא יוצרות שום סיכום חיובי בחייו.

החיים חלפו, והוא התאמץ וסבל לשווא. הוא יצטרך שוב לחזור למציאות הזאת, להיוולד ולהתחיל מחדש לגדול מהחיתולים, בתקווה שבגלגול הבא הוא יצליח להשׂיג משהו. כך אנחנו מתקדמים מדור לדור, מחיים לחיים, כל פעם אותן הנשמות, עד שנשׂיג את יישׂומנו הנכון. כי הרי תכלית החיים זה לא בביצוע פעולות פיזיות מסוימות, אלא בתיקון הטבע שלנו. המצווה היא תיקון הרצון האגואיסטי בכוונה על מנת להשפיע. מתוך הקביעה הזאת יוצא, שעלינו להסתכל: האם תיקנו לפחות רצון אחד, יצרנו איחוד עם האחרים?

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "תורת הקבלה ומהותה", 17.10.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
למה אני לא מרגיש עכשיו את העולם הרוחני?
"מצוות גשמיות" ותיקון הלב
המצווה העיקרית