קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: ראיתי הרבה פעמים איך בזמן ההרצאות הפומביות אתה נתקלת בהתפרצויות מצד המשתתפים. אתה שינית והפכת בצורה מוצלחת את האנרגיה הזאת, ופתאום הופיע איזה עניין, האנשים התחילו לשתף פעולה וכולי. זאת אומרת, אתה לא מתעלם מהתנהגות כזאת של אדם?
תשובתי: לא! להיפך, אני עוד מעורר אותו, כמו שאומרים.
אתה שואל איך להוציא אדם ממצב של אגואיזם ליניארי, מאינדיבידואליזם, ולהביאו למצב שהוא יבין שהפיתרון נמצא במקום אחר, בתחום אחר, בדרגה אחרת?
אפשר לעשות את זה בעזרת שאלות ותשובות, ליטושים, קריאות מיוחדות חדות, כאשר הוא חייב להתבטא. תן לו לומר, אבל אחרי זה הוא חייב להקשיב. בזה אתה מזמין הזדהות מצד הציבור, ובסופו של דבר נוצרת אווירה של רצון טוב, של הבנה. לומדים על דוגמאות של אחרים. על דוגמאות של אחרים האדם לא נתקע בעקשנות כמו שור זועם, אלא מקשיב, מאחר ושומר על מצב שקול בין השכל והרגשות.
אדם שמביע איזה שהן טענות, הוא מאוד מועיל לי, מפני שאני יכול להתאמן עליו, להראות את ההבדל של הגישה שלנו ביחס לכל השאר.
כי בזה שהוא מבקר משהו הוא מקווה לקבל תשובה מדויקת לחלוטין, תגובה פחות או יותר שקולה, אבל ברמה שלו, לפי אותו סוג של ויכוחים שאנחנו רואים בטלוויזיה: אתה עליי, אני עליך, אבל כל אחד נשאר בדעתו ואנחנו נפרדים. וכל זה רק כדי לתפוס זמן אוויר. וכאן זה בכלל לא קיים.
אני פשוט אומר לו: "חבר יקר, אל תדבר איתי מהרמה שלך, מפני שברמה הזאת אין פיתרון. ולא בגלל שאתה לא צודק, אלא מפני שאנחנו עלינו לרמה הבאה. בוא נראה לאן העקומה הזאת מובילה אותנו. כי היא הרי הביאה אותנו לחברה אחרת לחלוטין, למערכת אחרת, וצריך לפתור הכול לפי חוקים אחרים לגמרי, לפי משוואות אחרות. תראה איזה משוואות אלה צריכות להיות", ואני מביא כל מיני נימוקים משלי. כמו כן, מאחוריי עומדים עוד אלפי, מאות אלפי מדענים. לכן, נגד עובדות, כמו שאומרים, לא תוכל לרמוס. בשבילי זה הדבר העיקרי. אני הצגתי לך את זה כנקודה המרכזית שלי. ולכן אלה שבאים בטענות מאוד חשובים לי, מפני שנותנים לי אפשרות להדגיש אותה שוב ושוב.
מהי הנקודה הזאת? – זה החיפוש של החיבור החדש שלנו, היצירה של ה"אנחנו" שלנו. בואו ננסה לעשות את זה.
"קהל נכבד, בואו נתארגן מחדש. תסתובבו זה לזה, תתיישבו במעגלים של עשרה אנשים בכל עיגול, ונתחיל לדון בינינו על המציאות החדשה, על השילוב החדש, על העלייה לשלב הבא. אולי פתאום אנחנו נרגיש אותו, אז אנחנו לא נצטרך לשכנע זה את זה", בדיוק לזה אני רוצה להגיע.
האם אנחנו נוכל לעשות את זה? – אני מקווה, שאנחנו נצליח בעבודה עם כל קהל, מפני שאצלנו "השולחנות העגולים", בעיקרון, יוצאים די טוב. אנשים מתחילים להרגיש שאפשרי להשיג משהו משותף, מפני שכל הצורה הקודמת בכל מקרה לא עובדת. זה לא יעיל להימצא בעימות תמידי. האפקט יכול להיות רק איפה שאפשר לאסוף הכול יחד. אבל לא לאסוף טעמים, מבטים, תכונות, להזיז אותם הצידה, אלא לתפוס רק את התכונה החדשה, שם, איפה שאנחנו כולנו מתחברים יחד.
מתוך שיחה מס' 34 על החינוך האינטגרלי, 28.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חומר דלק לאיחוד
נגינה על מיתר אחד
כניסה אל עולם של רגשות
