ישראל, לאן פנייך מועדות?

הטילים השאירו צלקות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניצת מחדש, התקוממות ערביי ישראל בערים המעורבות נטעה פחד בלבבות, האנטישמיות החריפה ברחבי העולם, והעוינות של הקהילה הבינלאומית נגד מדינת ישראל לא מפסיקה לבעבע מיום ליום.

מדינת ישראל ניצבת בלב סערה גלובלית, וחלק מהעם היהודי אינו מודע לסכנה הקיומית, לא קולט שהוא גיבור ראשי בתסריט פנטסטי, לא קושר את אינספור הפרטים לכדי תמונה אחת.

כדי להבין איך נקלענו למצב הנוכחי המורכב ולפענח נכון את האתגרים המשמעותיים שניצבים בפנינו, עלינו לדפדף אחורה בספר ההיסטוריה עב הכרס של התפתחות האנושות.

המין האנושי מתהווה לאורך אלפי שנים, אלא שביסודו, מאחורי כל התפאורה שממלאת את חיינו, מתפתח חומר בראשיתי שמניע הכול ונקרא "רצון לקבל הנאה", כוח רצון שגדל ומתפתח בכל אדם, בכל אומה ובאנושות כולה; יום יום, תקופה תקופה.

בימינו מגיע הרצון לשיאו, ולאחר שהוא סחט להנאתו מכל הבא ליד, הוא מפתח רעב חדש, יֵצר לזלול משל הזולת, דחף לבלוע הכול לעצמו. האגואיזם היא המחלה מספר אחת של האנושות. כל אחד ואחת, מי יותר מי פחות, מבקשים ליהנות על חשבון האחר. יש שמבצעים את זממם בסתר, יש שמנצלים בחיוך כבוש, יש שפועלים בעורמה ויש שחוטפים בגסות – בכולם נמצא שיעור של אהבה עצמית הבאה על חשבונו של הזולת.

התופעה לא חדשה, היא רק התעצמה בהיקפה, כלל-עולמית, חוצה יבשות ופורצת גבולות. לראשונה הופיע האגו לפני כ-3,800 שנה בבבל העתיקה, אי-שם בין עיראק לסוריה של ימינו. בזמנים ההם חיה האנושות באחווה, בשבטיות חמה, בקשרים הדדיים ויציבים. אלא שממעמקי טבע האדם עלה כוח הרצון, והרס את הרקמה האנושית האחת. הוא סדק כל קשר, שבר כל יחס טוב, רמס כל חלקה לבבית טובה.

הראשון לזהות זאת היה אברהם, כוהן בבלי מפורסם, שחקר את שני ההפכים: מחד עולם מקושר על כל פרטיו, כוכבים בשמי הרקיע הנמצאים ביחסי גומלין עם עולמות הצומח והחי באינטגרליות מושלמת, ומנגד אגואיזם טבעי גובר שפורם את כל חוטי הקשר עד לסיאוב ודחייה הדדית בין כולם.

בהשראה עליונה השיג אברהם את הדרך לגשר בין שני ההפכים. הוא פיתח שיטה אוניברסלית שבכוחה לסייע לכל אדם להתרומם מעל האגו הגדל בחזרה אל ההרמוניה החברתית שבה מורגשים זרמי החיים הטובים. בסיס שיטתו היה קל להבנה אך קשה ליישום: לתת לזולת, להיטיב לאחרים, לאהוב כל אחד כמו שאתה אוהב את עצמך או את ילדיך. בשלוש מילים: ואהבת לרעך כמוך.

שיטת החיבור הייחודית שפיתח אברהם נקראת היום חכמת הקבלה – החכמה לקבל הנאה מנתינה לאחרים. לא היה לו צל של ספק שמדובר בשיטה הנוגדת את הטבע האנושי, הפוכה בתכלית ההיפוך לאגואיזם המתנפח, אך הוא דרבן את מי שביקש להשתנות, תמך במי שהשתוקק להשתחרר ממעגל הסבל האינסופי.

כמה אלפי אנשים נהרו אחריו והתגבשו כקבוצה ייחודית, תנועה אידיאולוגית שבראשה רעיון יחיד ומיוחד: להתחבר ביניהם וליישם את שיטת החיבור; להשפיע זה לזה, להעביר שפע וחסדים טובים מהאחד לאחר. הם כונו "ישראל", כי ביקשו להישיר כוונה אל הכוח העליון, להיות ישר אל האל, האלוהים, כוח הטבע במלוא הדרו.

הנבחרת הישראלית שהתנתקה מהבבלים השתדלה בכל מאודה להתחבר על פני הכוח השלילי של האגואיזם, ולגלות בקרבה את הכוח החיובי שקיים בשפע בטבע הכולל. יש תקופות שהצליחו ויש תקופות שכשלו, יש זמנים שהאגואיזם כמעט קבר אותם תחתיו, ויש זמנים שידם הייתה על העליונה. זו הייתה התנודה הערכית היחידה שליוותה אותם משחר היווסדם.

באשר לאגו, הוא מטבעו המשיך, ואף עזר למין האנושי לפרוץ לתחומים חדשים. מדור לדור הוא נתן דחיפה להעז לפתוח את שערי המדע והחכמה, להיכנס בגאון בהיכלי הרפואה והטכנולוגיה. עם זאת, הוא לא הסב תענוג לרצון לקבל הנאה שלא ידע שובע. על אף שהאדם המודרני בן זמננו יכול לחיות בבית מאובזר ולנהל בלחיצת כפתור מערכות מורכבות שמקלות על ארגון חייו, האגו מזדנב מבפנים, ממרר את חייו ולא נותן רגע טהור של שלווה.

לאנושות של המאה העשרים ואחת יש הכול מהכול ובידה להשיג כל שתחפוץ, אבל מבפנים היא ריקנית וחלולה. דיכאון, שיימינג, טרור, השמנת יתר, מלחמות, אונס, פייק ניוז. הדור הזה סובל מכל דור אחר. האגו שלו מתפרץ באופן חזק ומוגבר, לא משאיר בדל הנאה מהחיים. זה לא אגו סתמי, אלא הוא מיוחד במינו. מצד אחד עוצם לבני האדם את העיניים, מוליך אותם שולל אחר תענוגים זמניים, אחרי הבלים ומותרות, שטויות ומטרות בדויות. ומצד שני מאפשר להציץ במבט-על על הדרך הסתומה, על מצב האנושות התקועה.

השכל מבין שאנחנו מידרדרים מהר-מהר אל פי התהום, אבל הרגש לא מסוגל לעצור. כך תיארו החכמים את האדם שמוכן למכור את חייו למען טיפה אחרונה של הנאה מרירה: "מלאך המוות מזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח פיו וזורק בו הטיפה, ומת".

החברה האנושית הגוועת מחפשת את האשם בסבל שהיא עוברת על בסיס יומי, והעיניים שלה נעצרות על ישראל. מעומק הרצון המתפתח עולה בה המסקנה חדה כתער: היהודים אשמים בכל החולי והרע שפוקד אותנו.

האנושות של ימינו הם אותם הבבלים שהתפתחו בציר משלהם ללא שיטה לחיבור מעל האגו, והיהודים של ימינו, הם אותם צאצאים של הקבוצה שהייתה אמורה לתת להם את השיטה הייחודית הזאת, ובמקום זה הם מתנהגים כראש החץ האגואיסטי. בשעת צרה העם יודע להתלכד יפה, לפתוח את הלב ואת המקלט לזולת, להניח לזמן מה את האגו התאב בצד. אבל זהו חיבור מדומה, חיבור לשעת צרה. לא זו שיטת אברהם.

כל באי עולם מייחלים שנגיש להם את שיטת החיים הנכונה, הנצחית, השלמה, להם ולצאצאיהם. כעת הם מאשימים אותנו שהשתלטנו להם, גנבנו להם, תפסנו להם, ובהמשך, כשהסבל יגבר, הם עוד יאשימו אותנו בהתפרצות מחלות ומגפות, יחשדו בנו כמי שגרמו להם לפילוג במשפחות, לפירוד באומות, ואפילו יעלילו עלינו שגרמנו להם להוריקנים ולרעידות אדמה. הקנוניה תהפוך בעיניהם אמת לאמיתה.

כמו שהאגו השלילי מושרש בטבע, כך גם הכוח החיובי. אלא שעל עם ישראל לגלות אותו לחוץ, לחצוב אותו כמו היה משאב טבע.

חכמת הקבלה, שיטת החיבור שלימד אברהם ונמסרה מדור לדור, רלוונטית ואקטואלית לזמננו יותר מתמיד. חזרנו לנקודת בבל הראשונית, אלא שגרעיני האהבה העצמית נבטו וצמחו פרא, וכעת השעה להחזירם למוטב.

פניה של ישראל צריכות להינשא לעבר הכוח העליון, הכוח המחבר בין כל הרצונות האגואיסטיים, ההפוכים זה מזה. המאמץ הזעיר של כל ישראלי לפעול לטובת הזולת, להשפיע לו, לרצות במשהו לתת לו, מסוגל לעורר ולהפיק מהטבע את הכוח החיובי, כוח אדיר של תיקון. ואם כולנו כאיש אחד נעבוד יחד בהשפעה ונתינה, בערבות הדדית, נביס כל איום רע. יחד נאזן את האגואיזם השלילי ונרקום מחדש את הרקמה האנושית בצבעים חדשים. כוח החיבור בינינו יקרין אור של חיים, ויהיה אור לגויים.