דף הבית / אקטואליה / ישראל היום / ישנם דברים שהעם יכול לעשות בעצמו

ישנם דברים שהעם יכול לעשות בעצמו

בעקבות גל המחאה, מיום ליום נשמעים יותר ויותר קולות מאוכזבים. אם הסחבת תימשך גם הלאה, בסופו של דבר יידרש יותר כסף, מפני שאז כבר יהיה קשה יותר להרגיע את הרוחות.

ולכן תנועת "הערבות" ממליצה להתחיל מייד לדאוג לליכוד העם, כדי שנגיע יחד להבנה, להסכמה הדדית ולהכרה בעובדה הפשוטה: יש לנו עוגה, היא אמנם משותפת, אך היא מוגבלת. להתנפל עליה ולנסות לחטוף כמה שיותר – זאת לא הדרך. כי אנחנו תלויים זה בזה.

אז מהי הגישה הנכונה? – קודם כל, אנחנו צריכים להחליט מי אנחנו ומהם היחסים ההדדיים שלנו בזמן חלוקת התקציב שעומד לרשותנו.

ואם התקציב אינו מספיק, אז מתוך ההסכמה ההדדית, יכול להיות שאנחנו נמצא מקורות נוספים, מבלי לערב בכלל את המדינה. אם נגיע בעצמנו להסכמה בינינו, בתוך העם, בין כל החלקים והפלגים שלו, אנחנו נמצא עודפים במקום אחד וחוסרים במקום אחר, וכך נמצא את היכולת לעזור לאלו שזקוקים באמת לעזרה.

אז אולי באמת כדאי שניגש לפיתרון הבעיות במסגרת העם ולא במסגרת הממשלה? הרי אפילו במקרה האידיאלי, הממשלה תוכל לחלק בצורה צודקת רק את מה שיש ברשותה. אבל מה לעשות אם זה מעט מדי? ומה אם אנחנו נבדוק באופן יסודי ונגלה שבאמת אין אמצעים נוספים? מה אז?

אבל אם נגיע לערבות הדדית, אם נסדיר בינינו את הקשר ההדדי ונתחשב זה בזה, אנחנו פתאום נמצא בעם המון יכולות להשלים זה את זה, יכולות שאין למדינה. יתר על כן, זה ימלא אותנו בשמחה, יחבר אותנו, ויגרום לנו להיות הרבה יותר שלווים, מאוזנים. אנחנו נחוש פיצוי פנימי, שיהיה גדול לאין ערוך מהפיצוי החומרי.

חבל שבינתיים הדברים אינם נופלים על אוזן קשבת.

וזה בכלל לא תעלול פסיכולוגי, אלא פיתרון ריאלי, ששווה המון כסף. אם העם יסכים לתרום את הבגדים העודפים שברשותו, את הריהוט הישן, טלפונים ישנים, מחשבים שנזרקים על אף שהם עדיין עובדים, אמצעים כספיים וכן הלאה – אם נתחיל לעזור זה לזה בצורה כזאת, זה יחסוך סכומים גדולים.

בצורה כזאת נעזור לאותן השכבות שאינן מסוגלות לרכוש את המוצרים הללו, ולכן לא ייגרם כל נזק לכלכלה. אנחנו לא נפריע בשום צורה להתפתחותה ולא נוריד את ההכנסות מהמיסים לקופת המדינה.

בואו נספק את הדברים הללו לאלה שאין באפשרותם לרכוש אותם. בואו נארגן מין "קופת צדקה" גדולה. בואו נשתף פעולה, הרי זה שווה ערך לאמצעים כספיים גדולים מאוד. בהשוואה לעושר של העם, הממשלה היא ענייה מרודה.

ואז אולי נגיע למצב שבו אנשים ישמחו להשכיר את דירותיהם תמורת אלפיים ₪ לחודש במקום ארבעת אלפים. בואו ננסה ונבדוק.

וזה ממש לא "טריק" פסיכולוגי. לא מדובר על להעלות לאנשים את מצב הרוח על ידי שירים וחיוכים. להיפך, אנחנו יכולים לפתור בצורה ריאלית את הבעיות שלנו, בינינו.

למעשה, אם תתבצע חלוקה צודקת, שמבוססת על ערבות הדדית, כל אחד יקבל פיצוי כזה גדול, שכל ההון שבעולם לא יוכל לספק לו. האדם יחוש ביטחון מוחלט ולא ירגיש שחסר לו דבר.

הרי חוץ מהצרכים הבסיסיים, כל השאר הוא גם אותו "הפיצוי הפסיכולוגי": אני מקריב את כל החיים שלי לשם המרדף אחר הערכים של החברה, רק כדי לא להיות נחות מהאחרים. ולהיפך, במסגרת ההסכמה הכללית אנחנו באמת יכולים לספק את השכבות החלשות, כדי שיהיה להם את מה שיש לנו. לא צריך לוותר על ההכרחיות, העודפים שלנו בהחלט יספיקו לזה.

בהשוואה ליכולות שיש לנו, הוועדות הממשלתיות הן פשוט חסרות אונים. כמה שהם לא יחלקו, זה לא יספיק לכולם, מפני שאין בכוחם לספק לאנשים פיצוי פנימי, נפשי, וזה הרי העיקר.

מתוך שיחה על ערבות וצדק חברתי, 25.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ההרגשה הסופית
העם צריך ערבות הדדית!
איך להתחלק בצורה נכונה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OOF9M

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest