ישן שנשכח לחלוטין

שאלה: צורת הלימוד האינטגרלית מאפשרת למורים ולהורים להבין את אותן השאלות, אשר ככלל, אינן נידונות בשום מקום. למשל, שמגיל שלוש ועד גיל שש צריך להקנות לילד תיאור גלובלי של העולם דרך מערכת אינטגרלית. ודאי שצצה אצלם השאלה: "יש לך רעיון טוב, אבל כיצד לעשות את זה?".

תשובתי: מערכת חינוך אמיתית לוקחת בחשבון, קודם כל, את החינוך של ההורים ואחר כך את החינוך של הילדים. מאחר והחינוך של הילד צריך להתחיל מגיל אפס, ההורים צריכים לדעת כיצד להתייחס אליו בצורה נכונה, אילו הרגלים להקנות לו. ילד, ש"מוצץ" הכול מתוך החלל הסובב, מרגיש בחוש הריח, כמו חיה קטנה, את היחסים ההדדיים בין ההורים, את היחס של הסביבה הסובבת כלפיו, וכולי.

כלומר, בעיקרון אנחנו לא נותנים כאן שום דבר חדש, אלא פשוט שׂמים דגש על כך שסביבה נכונה מעצבת את האדם, יוצרת עבורו "אינקובטור" יפה וטוב, ושום דבר יותר.

אני לא רואה כאן שום טעם מיוחד להבליט במה אנחנו שונים מאחרים. אנחנו שׂמים דגש על מרכיבים מסוימים שאותם כולם שכחו ומזמן לא משתמשים בהם, למשל, על שיתוף פעולה במעגל כדי שלילדים תהיה אפשרות לדבר, לדון ביניהם על איזה נושא.

בגן הילדים בדרך כלל מדברת הגננת. ובבית הספר מושיבים את הילדים לפי השיטה הגרמנית, כך שהם מביטים או על הלוח או על מסך המחשב והמורה עומד מול הכיתה.

אבל לימוד נכון הוא, כאשר המורה "יורד" אל הילדים. אפילו אם הלימוד נעשה בשיטה גרמנית, הוא בכל מקרה צריך "לרדת" אל התלמידים ולארגן ביניהם דיון.

כי אימא, בכך שמשחקת עם הילד או מקריאה לו סיפור, מתנהגת בשווה עימו. אותו הדבר גם כאן. זוהי גישה טבעית ורכה שנשכחה עכשיו לגמרי והפכה למשהו שבלוני, מת.

מתוך התוכנית "מבעד לזמן", 24.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מהפכה בחינוך
הפיתרון: לבנות מחדש את בתי הספר
צריך להתחיל מהאדם!