דף הבית / אהבה / זוגיות / ישיבה משפחתית, דיונים לאור נרות

ישיבה משפחתית, דיונים לאור נרות

שאלה: האם כדאי לשתף את בן/בת הזוג ברגשות, שקשורים לחיי המשפחה?

תשובה: כן. אסור שבין בעל ואישה תעמוד מחיצה פנימית. לפעמים אנחנו מתביישים, לפעמים לא רוצים להתוודות במשהו אפילו לעצמנו, אבל אנחנו חייבים לדבר אחד עם השני, כמו פסיכולוגים. אנחנו לגמרי עירומים וכל אחד מקבל את עצמו כמו שהטבע יצר אותו. כל אחד מסתכל מהצד על עצמו וגם על השני. שנינו נמצאים כמו על שולחן מעבדה ואנחנו פותחים את הפנימיות שלנו ודנים על כך בלי שום בעיה, עד הסוף, בלי שום חשבונות על העבר או העתיד.

הרי אנחנו רוצים להפוך את הדברים האלה לאחד. אז בואו נשים את הבעיות על השולחן:

– מה לא טוב בכל אחד מאיתנו? מה התכונות שאנחנו לא רוצים להשתמש בהן בצורה הקיימת? זו הביקורתיות ההדדית שלנו.

– מה טוב בינינו? במה אנחנו רוצים לשתף אחד את השני? מה רוצים לפתח?

אנחנו ביחד מבררים את הדברים שלא בסדר, עם הטבע הרע שלנו, ויחד עם זה מגלים מוכנות להתעלות מעל הטבע הרע שלנו ולהגיע להתחברות טובה. מה שקשור לביקורתיות הדדית, אנחנו שונאים זה את זה ובקושי משלימים זה עם זה, מאין ברירה חיים ביחד. הילדים, החובות, ההתחייבויות מחזיקים אותנו ואנחנו סובלים את החיים המשפחתיים. אבל באותו הזמן אנחנו מחפשים איך להפוך את החיים האלה לטובים.

בדיון אנחנו צריכים להבין את טבע האדם, הרצונות שלו, שהם לאוכל, מין ומשפחה וגם לכסף, כבוד, שליטה ומושכלות. אנחנו צריכים להבין שבכל אחד בוערים הקנאה התאווה, השליטה והכבוד. אנחנו מדברים על העולם הפנימי של כל אחד, ואחר כך על העולם המשותף, ההדדי, שאנחנו בונים בינינו.

בהתחלה אנחנו מדברים על טבע האדם הכללי, כאילו בצורה פסיכולוגית. לאחר מכן מבררים מה מהרשימה הכללית הזאת שייך לכל אחד. בלי בושה ופחד אנחנו מספרים על התכונות שלנו, החשדות, הרצונות, התשוקות, ההרגלים וכו'. לחלק מהם אני אפילו לא מודע, והרי אני חייב לדעת עליהם. לפחות אני צריך לדעת איך הם נראים בעיני השותף הקבוע שלי.

ובכן אני מדבר על הכול בקול רם: עד כמה אני לא מסכים עם מה שיש בי ואין בי, מה הייתי רוצה להסתיר במקום להבליט. בשיחה על עצמי אני כאילו נמצא בשולחן מעבדה, ואנחנו ביחד עם בן הזוג מבררים את התכונות שלי. שנינו דנים עליי, על פנימיותי. ואחר כך מדברים על בן הזוג.

זה עוזר לנו לפתיחות, לא להיסגר בגבולות של עצמנו. אנחנו לא מפרגנים ולא מאשימים, אלא בצורה אובייקטיבית מציינים את העובדות. כמו הרופא שבודק ולא נותן ציונים, אלא רואה את הבעיה ופותר אותה. אסור לו לראות בי איזה שהם דברים יפים או לא יפים, הוא מסתכל עליי כמו על "חתיכת בשר", כדי לתקן אותה. גם אנחנו מציינים תכונות טובות ורעות אחד בשני, אבל בלי "נגיעה אישית".

למשל, אשתי אומרת לי: "אתה קמצן. אני לא ידעתי שהתחתנתי עם כזה קמצן. זה מאוד מפריע לי. כשהלכנו למסעדה כדי לחגוג את יום ההולדת שלי הזמנת סך הכול סלט אחד לשניים. מזה עשר שנים אתה בכלל לא לקחת אותי למסעדה. כשאתה קם בלילה כל פעם אתה מעיר אותי, אבל אתה יכול לעשות את זה יותר בזהירות. בבוקר אתה קם ברגע האחרון ואני צריכה תוך חמש דקות להכין לך את כל מה שצריך".

אנחנו דנים על הבעיות, אשתי עוזרת לי להכיר את הרע שבי, וזה מצוין. אבל השיחה לא הולכת בצורה של ריב ותלונות עוקצניות, אלא אובייקטיבית, זאת אומרת, באהבה, או שלפחות כמו רופא שבודק את המטופל. לדוגמה, הפסיכולוג מקשיב לך, ויחד עם זה בדיוק שותה כוס קפה עם עוגייה ואחר כך מסביר לך במפורט מה בדיוק רע בך. אתה יוצא ממנו עם לב שבור והוא ממשיך לכתוב משהו במחברת ומוזג לעצמו עוד כוס קפה. זוהי אובייקטיביות: אני מתעלה מעל הנגיעה האישית ופשוט מסביר לשני מה שאני רואה בו.

כדי להבין את השיטה טוב יותר, אתן דוגמה כזו: אני מתחיל לעבוד במקום חדש, ונתנו לי תקופת ניסיון של שבוע ימים. אני מאוד דואג איך אני אעבור את הקליטה הזו, כי בה תלויה קבלת העבודה. ואז אשתי, שמכירה אותי הכי טוב, עם אהבה, ובלי קשר אישי אליי, מספרת לי על כל החסרונות שלי שאני צריך להיזהר מהם בעבודה. אפילו שלא נעים לי לשמוע על כך, לא נעים לראות אותה בזמן שהיא מספרת, אבל אני מתעלה מעל האגו שלי ושומע את המילים שלה בכל הרצינות, בלי להזניח. אני מקבל במודעות את החסרונות שלי, אני מודה לאשתי על ההכנה הזאת. "כשתכין לעצמך קפה, היא אומרת, אל תשכח לזרוק את השקית הריקה. אל תקנח את האף בקול רם. אל תשאל פעמים…" – כל הסעיפים ב"אבחון" שלה הם לטובתי. היא יותר מהרופא, היא משתתפת בבעיות שלי עם אהבה ודאגה.

בסופו של דבר שנינו רוצים להגיע לאיחוד. ולכן אנחנו מארגנים לעצמנו בערב שיחה: למשל, כשאני חוזר הביתה מהעבודה, אנחנו פותחים בקבוק יין, שמים על השולחן צלחת עם טוסטים וסלט יווני האהוב עליי עם גבינת פטה. אנחנו אפילו מדליקים נר לאווירה, ומתחילים לדבר בנחת.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 34, 12.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המאבק על רף השיא של היחסים המשפחתיים
נשוי, אך חופשי כציפור
שיעורי בית לשניים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/4SUVb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest