דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יראה שקובעת את עוצמת הנשמה

יראה שקובעת את עוצמת הנשמה

laitman_2011-12-06_8025_w.jpg

שאלה: מה זאת אומרת "יראת ה'"? כיצד אפשר להיכנס להרגשה כזאת?

תשובתי: נאמר בספר הזוהר, שיראת ה' מתחלקת לשלושה חלקים. אם אנחנו מתקדמים בצורה רצינית, אז מתחילים להרגיש את האגו שלנו, כיצד הוא מקדם ודוחף אותנו להיבנות ולהגיע להישגים מסוימים. הוא מחייב אותנו כל הזמן לדאוג, האם יהיה לנו יותר טוב בחיים האלה, האם נהיה יותר חכמים, יותר חזקים, האם נדע יותר, נתקדם יותר, האם נקבל משהו בעולם הזה או בעולם הבא?

בהדרגה אנחנו מתחילים להבין שהעולם הרוחני לא נמצא אחרי המוות, והמוות הגופני שלנו לא משפיע על כך בשום דרך. המוות הרוחני אומר, שאנחנו פשוט נשארים בתוך ה"רשימו" שלנו. וכל מה שקורה לנו תלוי רק באופן שבו אנחנו מממשים את ה"רשימות" שלנו ובונים מהן את ה"פרצוף" הרוחני, כלומר, את החלק המתוקן של הנשמה שלנו, משתדלים לפתח אותה עד לשלמות, כאשר הנשמה כוללת בתוכה את כל יתר הבריאה, את חלקי הנשמה בדרגות דומם, צומח, חי ואדם.

לכן, היראה מצביעה מפני מה אני מפחד. זאת המערכת ההגנתית הטבעית של האגו שכל הזמן מפחד האם הוא יקבל או לא, עכשיו או אחר כך, האם הוא בטוח בכך או לא, שהוא לא יאבד את מה שהוא מצא, האם הוא הרוויח היום יותר מאתמול, וכולי.

המצב של יראה הוא העיקר שקיים בתוך האגו, הוא כל הזמן מפחד שלא יהיה לו מילוי. זאת התכונה העיקרית שלו. המטרה שלנו היא להעביר את היראה הגשמית ליראה רוחנית. האם אני אוכל להשפיע? האם אני אגיע למצב שבו אני חושב פחות על עצמי ויותר על הכלי החיצוני? האם אני נכלל כך בתוך עצמי שאני מתעורר בתוך תכונת ההשפעה? האם אני עובר את המחסום הפסיכולוגי כאשר אני לא נמצא בתוך עצמי, אלא בחוץ, במקום שבו באמת נמצאת הנשמה שלי, כי בי יש רק את האגו שלי והנשמה שלי נמצאת מחוץ לי. עליי לעשות "צמצום" על האגו שלי, להטיל איסור על השימוש בו ולפתח את היחס שלו כלפי הזולת. האם אני מסוגל לעשות זאת? דווקא כאן מופיעה יראה חדשה, האם אני יכול להשפיע, האם אני יכול להיות בלתי תלוי באגו שלי, האם אני יכול לבנות את ראש ה"פרצוף"?

נניח, שיש לנו רצון שמעליו אנחנו בונים "מסך" שמעליו אנחנו עובדים עם האור.

מה שאנחנו בונים מלמעלה, נקרא "ראש" ומתחתיו זה ה"גוף".

אנחנו משתדלים לצמצם את היראה, את הדאגה לעצמנו שמרגישים בתוך הרצון שלנו. על זה אנחנו עושים "צמצום א'", אחר כך אנחנו בונים "מסך" ועובדים מעליו.

כידוע, זווית הפגיעה שווה לזווית ההחזרה, לכן, במידה שאנחנו תופסים נכון את האור העליון, באותה המידה אנחנו יכולים לעבוד עימו.

על ידי העברת היראה של ה"דאגה לעצמי" ליראה של "דאגה לזולת", אני נכלל בתוך הרצונות שלהם, מה שנקרא "אהבת הזולת". בצורה כזאת אני בונה את ראש ה"פרצוף" וזהו הקשר ביני וכל היתר. בעזרת ה"ראש" שלי אני קובע את הנשמה שלי שנמצאת מעל ה"גוף", מעל ה"מסך". בעזרתו, אני יכול לכלול בתוכי את כל העולם ואת הבורא. כך זה עובד.

לכן, אנחנו לומדים את "ההקדמה לספר הזוהר", היראה יכולה להיות בתוכי ומחוץ לי.

הדאגה לעצמי הופכת בדרך כלל לחרדה, מה ייצא לי בעולם הזה ובעולם הבא? הדאגה הזאת בכלל אינה מוצדקת, כי לא קיים "העולם הזה" ולא "העולם הבא", מושג כזה בכלל אינו קיים.

קיים רק אותו העולם, אותו המצב הרוחני שאליו אני יכול לעבור אפילו היום. הוא נקרא "העולם הבא", כלומר, העולם שבא, העולם שמגיע. הרגע הבא, המצב הבא שלי נקרא "העולם הבא". לכן, עלינו לעלות עד לדאגה לזולת, כולל הדאגה לבורא שמתממשת מעל ה"מסך". היא קובעת את עוצמת הנשמה.

מתוך שיעור בנושא "קבוצה והפצה", 20.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האוצר שלנו, זו יראה בפני הבורא
שהרחוק ביותר יהפוך לקרוב
מדרגת יראה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KiDyU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest