יראה רוחנית לא יכולה להיות בלי אהבה

כנס בסנט פטרבורג, שעור מס' 1

כתוב בזוהר: "צריכים לעורר היראה בב' הצדדים של האהבה… בין בדין ובין בחסד ובהצלחת דרכיו… שבעת החסד והצלחת דרכיו, צריך לעורר יראה מפני ה', שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'."

אין פחד מפני העונש. לא קיים שום עונש. אלא רק נדמה לנו בתוך הרצון לקבל שלנו, שאם אנחנו עושים משהו לא בסדר, אז אנחנו נענשים על כך.

כפי שאנחנו האגואיסטים מתייחסים זה לזה בעולם שלנו, כך אנחנו גם חושבים שקיימים שכר או עונש. בין שתי ההגדרות (המושגים), בין שני החשבונות הללו אנחנו חיים: כיצד אני יכול להרגיש טוב, כלומר, כיצד אני יכול לתגמל את עצמי או כיצד להימנע מעונש כלשהו.

אבל הדרך הרוחנית עוברת מעל החשבונות הללו. אין בהם פלוס ואין מינוס, אין שכר או עונש. שם עלינו לבנות במו ידינו את קנה המידה לשכר ולעונש הרוחניים. כשיש לי הזדמנות לדאוג לזולת זה השכר, ואם מסיבה כלשהי אני לא מסוגל לבטא את דאגתי לזולת, לעשות משהו למענו, אז אני מרגיש את זה כעונש.

ההשגה האמיתית היא כאשר אנחנו מוציאים את החושים שלנו מחוץ לעצמנו ומתחילים להרגיש את הכול לא בתוכנו אלא מבחוץ. עלינו להבין ולראות את זה. לכן, נאמר, "עולמך תראה בחייך". אבל אפשר להתקדם לזה רק אם מחברים יראה עם אהבה.

מתוך מאמרי הרב"ש ובעל הסולם, וגם מתוך ניסיון החיים, אנחנו יודעים, שאין אהבה בלי יראה. ויראה רוחנית אמיתית לא יכולה להיות בלי אהבה: אנחנו מפחדים להחליש את אהבתנו וגם מפחדים שתיחלש האהבה מצד מי שאוהב אותנו. לא מפני שטוב לנו, כמו לשני נאהבים אגואיסטים, אלא משום שאני עושה נחת רוח לבורא אם אני מאפשר לו לאהוב אותי.

זאת הרגשה הדדית שמרגישים רק בדרגת "יראה", היא הכרחית כדי לעלות מעל האגו שלנו ולעבוד עימו בצורה הפוכה על מנת להשפיע.

"…שמא יגרום החטא ויתקרר מאהבת ה'. ונמצא בזה, שגם כאן האדם כולל היראה באהבה. נמצא בזה, שכולל היראה באהבה. וכן בצד הב' של האהבה, בעת דין הקשה, (כשהוא דן את עצמו) יעורר יראה מה', ולא יקשה ליבו, ויסיח דעתו מהדין", כדי שלא ייפול למצב שבו יתחיל להעריך את עצמו לפי קנה מידה אגואיסטי.

מתוך כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"צריכה היראה להתדבק באהבה"
איך אפשר לפחד ממי שאוהבים?
האהבה צומחת מהיראה