קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר":
"מלבד שמשמש לרבו צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו".
שאלה: כיצד אהבת החברים עוזרת להשיג את גדלות הרב?
תשובה: המושג "רב" כולל בתוכו את הבורא, ובכלל, כל מה שעוזר לאדם לעלות למדרגה הבאה שלו. החברים, ההיפך, הם מסייעים לאדם לא בעלייתו למדרגה הבאה, אלא דווקא בהכרת חשיבותה של המדרגה הזאת. האדם לא רואה בעצמו את המדרגה הבאה, אולם בעזרת הקבוצה, הודות להשפעת החברים בתוכה, הוא מתחיל לתאר לעצמו את גדלות הדרגה הבאה.
אנו משתמשים ב"חומר דלק" של הקבוצה, אף על פי שאף אחד בתוכה עדיין לא משיג את המדרגה הגבוהה ביותר. מספיק מצב הרוח הכללי, האווירה הכללית, כי זהו טבע האדם: האדם מחשיב את מה שסביבתו מעריכה כחשוב. לפי העיקרון הזה אנו גדלים.
שאלה: אז למה אני צריך לאהוב את החברים, ולא פשוט להעריך אותם?
תשובה: אהבת החברים, זה כבר המימוש. בשלב הראשון, אני צריך לקבל את הדרך ואת המטרה, להסכים לקבל את השיטה והרעיון על הכוח העליון, שאיתו אנחנו מתחברים ואותו אנחנו משיגים. אז כיצד ניתן להעלות מעל עצמי את הערכים הללו? – בעזרת הסביבה שתיתן לי את הרגשת הגדלות.
"סביבה", זה ספרי המקובלים, החברים והמורה. ביחד הם מובילים אותי אל הבורא. זה אומר, שכל הגורמים הללו חייבים כל הזמן לקבל חשיבות בעיניי, מעל החשיבות העצמית שלי. רק כך אני אוכל להתקדם.
שאלה: ובכל זאת, בחיים הרגילים הסביבה משפיעה עלינו אפילו אם אנחנו לא רוחשים אליה רגשות חיוביים…
תשובה: נכון, בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לא, הסביבה משפיעה, על ידי השימוש באגו שלנו, ברצון לקבל שלנו שתמיד מוכן להנות. פשוט מראים לו סוגים שונים של תענוגים, והוא תופס אותם, כמו פיתיון, בולע לתוך עצמו.
מצד שני, המטרות שמציבה בפניי הקבוצה, אינן מושכות אותי. להיפך, בגללן אני צריך לוותר, ולשאוף לקבל תענוג מהשפעה שאינה מובנת לי כלל. כל כך לא מובנת לי, שאני אפילו לא מרגיש ממנה דחייה. כל הדרך בנויה מוויתורים, ביטול עצמי, ביטול בפני הקבוצה, על אף ששום דבר בתוכי אינו נמשך למשהו דומה.
כך יוצא, שהמסר של הקבוצה והמורה על הבורא אינו לטעמי. לכן, נדרשת כאן עבודה הדדית מצד האדם ומצד הקבוצה. החברים חייבים לעבוד כך, שהדברים האלה יהיו מחייבים ורצויים בעיני כל אחד, כדי שהאדם יראה בהם צורך וחשיבות, שהזרם של ההתלהבות הכללית ישטוף את התודעה שלו, את הנפש שלו.
אם לא ניצור כאן מעין "שטיפת מוח", פשוט לא נוכל להתקדם. לא יעזרו כאן לא התרשמות חיצונית, לא המילים היפות, ולא הפעולות של החברים. מבפנים, האדם בכל זאת לא יקבל את הרעיון של השפעה אם לא יהיה מחוזק ביחס רציני של הקבוצה, אשר בה כולם מוכנים להשקיע ולהלהיב איש את רעהו.
לכן, אנשים שנשארים בחיצוניותם, מסתובבים לשווא במשך עשרות שנים סביב המטרה, סביב השיטה. חלק מהם הופכים להיות חסידים, חלק שוקעים בלימוד היבש, חלק אחר עוסק בהפצה, אבל הם לא מיישמים את השיטה בצורה היעילה והנכונה.
וכל זה בגלל שהסביבה לא מספיק חזקה כדי לסחוף את האדם אל עבר המטרה. הרי בדרך הזאת אנו נאבקים בטבע שלנו, ברצון לקבל, שאותו עלינו לנטרל, ואפילו למשוך לעבר ההשפעה. וזה מאוד מאוד קשה. אבל זאת נקודת המפתח. אם נצליח בה, נפרוץ אל המימד העליון, ואם לא, כמו שאומרים, "נצא לגמלאות"…
מהשיעור על פי "מאמר לסיום הזוהר", 21.02.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לשמוע ולהקשיב למורה
תנועה על חומר הדלק של הקבוצה
להגדיל את חשיבות הסביבה
