דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יציאה לגלות מרצון

יציאה לגלות מרצון

אני מרגיש בצורה חדה מאוד את היחס של האנשים אליי. כאשר אני מבקר בערים שונות באירופה ומרגיש מצד האוכלוסייה דחייה עוינת פנימית, אני משתדל לא להצדיק את הבורא, כדי לא לטשטש את הרגשה הזאת של הגלות שמאפשרת לעבוד בעבודה רוחנית, ואני אפילו נהנה מזה.

אני הרי נולדתי ובאתי מכזאת מדינה, מכזאת חברה, שבה לימדו אותי להרגיש בצורה חדה את האנטישמיות. ודאי שכל זה היה מתוכנן בכוונה.

מה שמעניין זה, שבמזרח אירופה זה מתגלה בצורה ברורה יותר, בצורה פשוטה יותר, מאשר נניח בצרפת, ששם זה נסתר ואינטליגנטי. וכאשר רגשות שליליים מתגלים ביתר פשטות, אז אתה יכול לדבר על זה, לדון, להתנגד ישירות לשנאה כלפיך ולבטל את המצב הזה, אפילו יחד עם השונאים שלך. בעוד שבמערב אירופה, כל זה מוסתר.

זוהי עובדה מסקרנת מאוד. אני תמיד שמח לאותה תחושה שאני חווה, ולעיתים קרובות משתדל בכוונה להזמין על עצמי מבטים מעוקמים, כדי להרגיש יחס שלילי כלפיי. זה הכרחי.

שאלה: מה זה נותן לך כמקובל?

תשובתי: אנחנו יודעים שרב זושא ומקובלים אחרים ממזרח אירופה, מרוסיה, היו יוצאים בכוונה לגָלוּת. הם השאירו מאחור את הכפר שלהם והיו יוצאים לאותם מקומות שבהם חיים רק אומות העולם: רוסים, אוקראינים, וכולי, כדי לחוות על עצמם את הדחייה והשנאה שלהם, את התפיסה השלילית שלהם כלפיך כאדם.

הרגשת הגלות היא הכרחית כדי להזדקק לבורא, דווקא מתוך ההופכיות של התכונה הזאת. זוהי אינה נטייה לייסורים, אלא להכרת אותו המצב שבו אתה באמת נמצא, אבל יכול להיות שמסתיר את זה מעצמך.

אסור לטשטש מצבים כאלה. אתה צריך לחיות את כולם להרגיש אותם לעומק, מה הם באמת מהווים בפני עצמם.

מתוך תוכנית על פרשת השבוע, פרשת "תרומה", 12.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אנטישמיות: מי אשם ומה לעשות?
האלטרנטיבה היהודית של המאה ה-21
מקדמה שצריך להצדיק

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest