ים של שכינה

קיימת רשת קשר בין כל החברים בקבוצה העולמית שלנו, וקיימות 125 מדרגות בקשר הזה. בינתיים אנחנו נמצאים במדרגה בה הכוח העליון קושר בינינו בצורות שונות, כשבתוך הרשת הזו אחד נמצא קרוב, האחר רחוק, אך לא מבחינה גיאוגרפית, אלא נפשית. וכך אנחנו קיימים בתוך הרשת המקשרת.

כעת עלינו להשתדל להתחבר בעצמנו, בכוחות שלנו. כתגובה על היגיעה שלנו, ישפיע עלינו האור, ואנחנו נגלה את הקשר בינינו. חיבור זה צריך להגיע לדרגות כאלה, שכאשר אנחנו קוראים בספר הזוהר, נהיה באותם המצבים שעליהם מסופר בו. נניח שאנחנו קוראים: "שמע ישראל". זהו מצב של גדלות, זעיר אנפין (ז"א) של עולם האצילות, ובו אנחנו נמצאים, זו מידת הקשר בינינו הרי ז"א בעצמו נמצא במצב קטנות, וכל ההשלמות שלו, עד מצב הגדלות, מגיעות ממלכות, מהנשמות שרוצות להתחבר בתוכה. ז"א מקבל רצונות מהנשמות ומביא להן את האור שמחבר ביניהן ושורה ביניהן. זה נקרא שז"א יורד למלכות. הרי מלכות היא רק נקודה שתשע ספירותיה התחתונות נמצאות למטה, בתוך עולמות בי"ע, בתוך הנשמות השבורות.

כל זה קורה כאן, בינינו. אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו בנינו את הקשר הזה. ואם אנחנו בעצמנו בנינו אותו, ולא הבורא מכריח אותנו להיות קשורים, אז זאת כבר מדרגה רוחנית שאנחנו השגנו בעזרת המאמצים שלנו, רצינו ליצור איחוד, ערבות. אז אנחנו מתחילים להרגיש על מה מספר ספר הזוהר. לכן אנחנו מרגישים בתוך קבוצה לא את היחסים הגשמיים העכשוויים של העולם הזה, אלא שינוים בהשפעה ההדדית בינינו, פחות או יותר, עליות וירידות.

היחסים הללו יוצרים ים של שכינה (מלכות נקראת ים), הרגשות רוחניות משותפות בין החברים, השפעה הדדית בה אנחנו מרגישים את נוכחות הבורא, את ים ההשפעה השורה בינינו. אך כל זה מתגלה בינינו רק בתנאי שאנחנו מצליחים למשוך על עצמנו את המאור המחזיר למוטב כשאיננו נרדמים בשיעור.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הדרך לגילוי הבורא
לחזור למלכות דאין סוף
מה מלמד אותנו ספר הזוהר?