ייסורי אהבה 

הערה: אני חיה בשנאה מתמדת כלפי עצמי, מכך שאני מבזבזת כוחות לא איפה שאני צריכה, ואיפה אני צריכה, אני לא יודעת. תייעץ לי בבקשה איך לפתור את זה.

תשובתי: צריך למצוא בשביל מה לחיות ואז השנאה כלפי עצמך תיעלם.

אפילו כשאדם הולך בדרך הרוחנית, הוא כל הזמן מרגיש שהוא טועה, לא נותן מספיק יגיעה, חסר לו משהו, או שהוא מרגיש שחי את חייו לחינם. דווקא הכוחות האלה מובילים אותו קדימה, הוא הולך על הרגליים שמאל-ימין, שמאל-ימין. אבל כאשר הוא הולך בקו שמאל, הוא כל הזמן מרגיש שהוא לא נתן מספיק יגיעה במשהו, שהוא אפס, אינו יודע דבר, לא מבין, נתקע במקום וכל היתר.

שאלה: אז יוצא שבדרך הרוחנית יש גם הרבה ייסורים?

תשובתי: אלה ייסורים אחרים לגמרי שאותם האדם חייב להרגיש כדי להתפתח, אחרת לא יהיה לו תמריץ. "תמריץ" בתרגום מיוונית זה מקל חד שבו דוקרים את החמור כדי שילך קדימה. ואז האדם מחפש איך לצאת מהייסורים, כי רק זה מה שמעניין כל אדם. מה גם שמקובל זו לא אישיות קדושה, אלא אדם שברגע נוכחי יכול להיות מונחה על ידי מטרות יותר נעלות, אבל כל פעם כשהוא מגלה מדרגה חדשה, היא מתחילה מירידה, ממצב של בלבול וחוסר הבנה.

כזאת היא הדרך שלנו לפני כל מדרגה: כלפי מטה מינוס חמש, למעלה פלוס חמש, כלפי מטה מינוס שש, למעלה פלוס שש. ככל שהאדם עלה גבוה יותר, כך הוא נופל למטה יותר, כדי לעלות עוד יותר גבוה. אנחנו כל הזמן מתקדמים לפי ה"מסור" הזה, ולכן צריך להתרגל לכאלה מצבים.

אם את רוצה לעלות בצורה מהירה ויעילה, אז אפשר לעשות את זה רק בעזרת קבוצה. היא תתמוך בך בכל המצבים, תווסת  את כל הירידות והעליות שלך, מה גם שהיא לא תבטל אותם ולא תוריד מהם את החדות, אלא פשוט תיתן תמיכה, כדי שאת מיד תתפסי במה העניין.

יוצא שמה שכביכול מכונה ייסורים, זה פשוט כוחות התפתחות הכרחיים, והאדם כבר לא מחשיב אותם כייסורים. אלה ייסורי אהבה, הוא מתגעגע למצב הבא שבו הוא מתחבר עם הבורא. אחר כך הוא שוב נופל, אבל הנפילה הזאת מעוררת בו מתיקות, ציפייה מראש למדרגה הבאה.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 3.1.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/2IDu8

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest