יחדיו נעלה גבוה יותר!

שאלה: ישנם חברים שלאחר התפעלות וחיבור גדולים בזמן המגה-כנס שזה עתה הסתיים, מרגישים ניתוק וחוסר אכפתיות. כיצד לעזור להם?

תשובתי: זה סימן טוב שהכנס הסתיים ואנחנו עברנו למצב חדש, אם מפסגה גבוהה האדם נופל לבור עמוק. ניתן לעזור כאן בשני דרכים: בדאגה חיצונית ופנימית. בתוכנו עלינו לדאוג לכך שלמרות מה שלא יקרה, להמשיך להרגיש שאנחנו כלי אחד כללי, כלי רוחני. ודווקא אלה שנופלים מגלים בתוכם שכבה חדשה של רצון אגואיסטי שמתגלה כעת באופן כללי, בכלי העולמי הכללי שלנו. הם הנושאים של הרצון החדש הזה (העובי הגדול היותר, עביות). ואנחנו שאיננו מרגישים את ההכבדה הזאת על ידי הרצון, רוצים להעלות את עצמנו יחד איתם עוד יותר גבוה, בחיבוק יחיד, ואז כולנו מרוויחים.

אנחנו נביא מסך ואור חוזר והם יביאו את כוח הרצון (העביות), יחד אנחנו ניצור כלי מוכן שאיתו נוכל לעלות. לכן דווקא כעת כשהכנס כבר הסתיים, אנחנו יכולים להרגיש התקדמות גדולה. בכנס כללי כזה מסתכמת כל העבודה הקודמת שלנו, וכעת לאחר הכנס מתחיל השלב הבא של האיחוד, כדי שכל אחד ירצה להעלות את האחרים. כך זה מתרחש בכלי הרוחני הכללי: אחד מספק רצון, השני מספק מסך, ואחר כך הם מתחלפים במקומות. כך מתרחשת התנועה.

זוהי תקופה מאוד טוב ויעילה, ובשום מקרה אסור לקבל את הזמן הזה כזמן מת, בצפייה לקונגרס הבא! להיפך, בזמן הזה נכללת כל העבודה וכל ההתקדמות, בהתעלות מעל להפרעות! והכנס עצמו הוא איחוד שאינו דורש עבודה. כך פועלת ההתפעלות הכללית של כל המשתתפים והביטול של כל אחד בפני האחרים. קבלת הכוחות דווקא עבור תקופת העלייה שבין הכנסים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 28.07.2010

רשומות קודמות בנושא:
לכל אחד ניתנות כל האפשרויות
העבודה לאחר הכנס
זמן של נתינה וזמן של קבלה