דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / "יו-יו" או מעלית לעולם הרוחני

"יו-יו" או מעלית לעולם הרוחני

אנחנו קוראים בזוהר על פעולות רוחניות למיניהן, שנקראות בכל מיני שמות של בני אדם, של חפצים דוממים, של צמחים, בעלי חיים והפעולות ביניהם.

במקום זה אני יכול להסביר אותם בהתאם לרשת הקואורדינאטות הרוחנית של: "עולם", "שנה", "נפש "ו"קיום המציאות". "עולם" נקרא כל מה שיש לנו בחלק החיצוני של המציאות, הכלים (הרצונות): לבוש והיכל. "שנה" זה כל התהליך שמתרחש. "נפש" זה הכלי הפנימי, נר"ן, שורש, נשמה, גוף.

מה עלינו לעשות? – לתקן את כל הכלי, עד שהוא יהיה מתוקן בצורה מקסימלית בכוונה על מנת להשפיע, מלבד "לב האבן", שיתוקן אחר כך מאליו. על כך מדבר הזוהר.

אך לשֵם מה הוא מסביר את זה באמצעות כל מיני דמויות גשמיות כביכול? למה שלא יסביר לי בצורה יותר מופשטת, יותר אמיתית? מדוע הוא מבלבל אותי? מדוע אנחנו מרגישים עכשיו את כל העולם הזה, השקרי, המדומה, שנדמה לנו כחומרי ומורגש בחושים שלנו? מדוע המציאות הנוכחית נראית לי כפי שהיא נראית ואינני יודע כיצד ליצור מתוכה קשר עם הרוחניות?

המקובלים אומרים כך: אתה נמצא במצב שנקרא "ענף" ורוצה להשיג מצב שנקרא "שורש". אתה מתאר את עצמך כקיים כבר בשורש, במצב הרוחני, המופשט מכל הדמויות הגשמיות שאותן אתה מרגיש עכשיו, ומתאר לעצמך, במקום כל השמות והפעולות, מַהוּיות רוחניות שנמצאות בתכונת ההשפעה.

בכך אתה מביע את ההשתוקקות שלך לרוחניות, להשפעה, לבורא, לדבקות, לחיבור עם התכונה הזאת שנקראת "בורא". הרי התכונה הכללית של האהבה וההשפעה נקראת "בורא". לכן אנחנו נמצאים בשני העולמות: במצב שנדמה לנו כמו העולם הזה, וברוחניות, בעולם הבא, שאליו אנחנו עתידים להיכנס ("עולם הבא" פירושו "עולם שבא, שמגיע").

עלינו להרגיש כיצד כל מיני הפרטים האפשריים שנמצאים כאן, בעולם הזה, הם ביטויים שונים של הכוונה "לבלוע הכול לעצמנו", צורות שונות של השנאה בינינו, משקל הנגד לעולם העליון, הרוחני, המשפיע והאוהב, המאוחד. בכל פרט עליי לעמוד רק על זה, ולעכל את התהום הזאת בין שני המצבים, שני העולמות, שתי הדרגות. לפי מידת הפער שיתגלה לי, אני אדרוש את השינוי השורשי, מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, מדחייה לאיחוד. ובהתאם לזה, אשתוקק לגלות את הכוח שמחבר אותנו, שנעלם בינינו, האור, המסך, כוח ההשפעה הכללי, תכונת החסד. ואז הלימוד שלי יהפוך לתפילה.

לכן הזוהר במשפט אחד מכניס אותך לתמונה הגשמית, וכמה מילים לאחר מכן הוא נוגע קלות במושגים הרוחניים, ושוב חוזר לתמונה הגשמית, ושוב למושגים הרוחניים.

הוא מנהל איתך כזה משחק, כשם שאנחנו משחקים עם ילד קטן: מצד אחד אנחנו יורדים עד לרמה שלו, ומהצד השני אנחנו רוצים למשוך אותו למעלה, ושוב יורדים לרמה שלו, ושוב עולים למעלה. באופן כזה אנחנו כל הזמן משחקים איתו, כמו עם "יו-יו": עולים מעט למעלה, ויורדים מעט להיות יחד איתו, ובכך מעוררים אותו לעלות. כך הזוהר עובד איתנו.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 08.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מתמונה גשמית לרוחנית
מצידו השני של המסך
ספר הזוהר – מורה הדרך לרוחניות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8xgpf

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest