דף הבית / קבלה לעם / קבלה למתחיל / להיות מקובל / יום פטירת בעל הסולם – הרב יהודה לייב אשלג

יום פטירת בעל הסולם – הרב יהודה לייב אשלג

"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה", כתב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מגדולי המקובלים בתולדות האנושות, שהשבוע ציינו את יום פטירתו. הותיר לנו מפעל חיים שלם.

הוא הבין שהשעון מתקתק ושחייבים לעלות ארצה, הוא לחש באוזנו של בן גוריון בדבר הדרך להקמת מדינה עצמאית באמת, את כל כוחותיו גייס למען הגשמת חלומו — להפיץ את הקבלה לעם כולו. סיפור חייו של מי שהיה אולי הגדול שבמקובלים — הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", שיום פטירתו מצוין הערב.

השנה 1921. רוח חזקה משתוללת מחוץ לבית משפחת אשלג. בפנים כולם שותקים. בעל הסולם חזר זה עתה מנסיעה שגרתית לרבו, אך הפעם, הוא נראה מהורהר מתמיד. הוא מניח את תיק הנסיעות בפינת החדר ונשכב על הספה, מסוגר בעצמו, לא מוציא הגה מפיו. בחלוף שעה ארוכה יודיע לבני משפחתו: אנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה. קיבלתי מרבי את כל שיכולתי. איני יכול להישאר יותר בפולין. הגיע הזמן לעלות ארצה…

בעל הסולם (1884—1954) היה אחד מגדולי המקובלים בתולדות האנושות. נשמה מיוחדת שירדה לעולם, כדי להביא לנו את חכמת הקבלה ולקרב אותנו לחיים של אושר, שלום ואחדות.

"מצאתי לי צורך גדול לפוצץ מחיצת ברזל, המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה" כתב בעל הסולם. ואכן, הוא היה הראשון שפירש את כל ספר הזוהר ואת כתבי האר"י, הראשון שהתאים את החכמה העתיקה של הקבלה לכל אדם, הראשון שהוציא לאור עיתון קבלי והפיץ אותו ברחבי העם. בליבו פעמה דאגה לגורל העם שלנו, דאגה שהכתיבה באופן מוחלט את כל מהלך חייו.

אותו יום בשנת 1921 לא היה הפעם הראשונה שבה הביע בעל הסולם את רצונו לעלות ארצה. מספר שנים קודם לכן, הוא ניסה לארגן עלייה של קבוצה בת מאות משפחות כדי להקים בארץ יישוב משותף. "עננים שחורים מתקרבים לשמי אירופה" אמר לכל מי שרק הקשיב, "השעון מתקתק, לא נותר לנו זמן רב".

הקבוצה כבר הזמינה צריפים משוודיה והתכוננה לעלות ארצה, אלא שאז גילו רבני ורשה את העניין. ומשום שחששו מפני השפעתה של החילוניות בישראל, אסרו על הקבוצה לעלות. הם איימו עליה באמצעים שונים, ולבסוף הביאו לפיזורה.

בעל הסולם, שארגן את הקבוצה — נודה, הושפל על ידי רבני העיר ואיבד את משרתו כרב. אבל הוא לא ויתר, והמשיך בשלו. זמן מה מאוחר יותר, כשהוא חסר כול, עלה הרב יהודה אשלג עם משפחתו ארצה והתיישב בירושלים.

סוף שנות הארבעים. ביתו של דוד בן גוריון בשדרות קק"ל 17 בתל אביב. "פעמים רבות" מספר דוד בן גוריון, "נפגשתי עם בעל הסולם כדי לדבר עימו על קבלה ועל עתיד המדינה". פעמים רבות הפתיע אותו בעל הסולם בדעותיו המהפכניות ומרחיקות הלכת.

מה אמר לו בעל הסולם, ומדוע בן גוריון התעניין כל כך בדבריו?

בעל הסולם הכיר את מהותו הפנימית ואת ייחודו של עמנו. הוא ידע שעם ישראל יכול להתקיים רק על בסיס החוק הרוחני של אהבת הזולת. בפגישותיו עם בן גוריון הוא חזר והדגיש: "כדי להצליח במשימתנו המשותפת ולבנות כאן חברה מאושרת" אמר, "אנו צריכים לעורר בתוכנו את ניצוץ האהבה לזולת, אחרת, במוקדם או במאוחר, לא יהיה לנו יסוד משותף".

אולם בן גוריון לא היה היחיד. הרב יהודה אשלג נפגש עם כל ראשי היישוב דאז — עם משה שרת ועם זלמן שזר, עם משה ארם ועם חיים ארלוזורוב… הבדלים חיצוניים ומנטאליים לא הטרידו אותו, דאגה אחת בלבד דחפה אותו — הדאגה לעתידו של עם ישראל.

הוא ראה חשיבות כה גדולה בהקמת המדינה, עד שאפילו על הסכין שעימה פרס את החלות לאחר הקידוש בשבת, חרת את אשר היה על ליבו: "מדינת ישראל".

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת", כתב בעל הסולם, במאמרו "תורת הקבלה ומהותה". המקובל העצום לא מסתפק במפגשים עם ראשי היישוב. מרגע שהגיע לארץ, הוא מקדיש את כל זמנו להפצת השיטה לאהבת הזולת. כבר בשנת 1933 הוא מחליט להוציא לאור סדרת מאמרים שסוללים את הדרך לאיחוד אמיתי של העם.

"עת לעשות" היה מאמרו הראשון, וכותרתו העידה יותר מכול על כוונתו החד משמעית של בעל הסולם — הגיעה העת להתאים את חכמת הקבלה לדורנו. עד כה הייתה החכמה סגורה ומסוגרת באלפי מנעולים, אך לא עוד. האנושות זקוקה לחכמת הקבלה, ובעל הסולם מגיש את החכמה לעולם.

סדרת המאמרים הייתה רק החוליה הראשונה בשרשרת; בעל הסולם מפרש את כתבי האר"י, ויוצר מהם חיבור מופלא בשם "תלמוד עשר הספירות". בהקדמתו לספר כותב בעל הסולם, שהוא נועד לאפשר לכל אדם בימינו למצוא את התשובה לשאלה "לשם מה אני חי?".

"אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם נזכה לגאולה השלמה", קובע בעל הסולם באמירה שאינה משתמעת לשתי פנים — ולא רק לציבור שכבר מכיר אותה ועוסק בה, אלא לכלל העם, לכולם! "וכיוון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה".

בחמישה ביוני 1940 מחליט בעל הסולם לעשות צעד מהפכני: הוא מקבץ את הרעיונות המרכזיים ביותר בחכמת הקבלה, משכתב אותם לשפה פשוטה ומוציא אותם לאור בעיתון הקבלי הראשון בהיסטוריה — עיתון "האומה".

באמצעות העיתון יוצא בעל הסולם בקריאה נרגשת לבני דורו: "מוכרחים להתאחד! אין לנו ברירה, רק ביחד נצליח!". קמים לו מתנגדים רבים, אולם הוא אינו נרתע מהניסיונות לעצור בעדו, להיפך! זה רק מחזק אותו. הוא מחליט לעשות כל שביכולתו כדי להביא את הקבלה לאחיו, ומתחיל לכתוב את מפעל חייו — פירוש "הסולם" לספר הזוהר.

שני התקפי לב, בזה אחר זה, כמעט ומפילים אותו מרגליו. בקושי רב הוא קם ממיטת חוליו, מתעלם מהמנוחה שקבע לו הרופא, וממשיך במלאכת הכתיבה.

שמונה-עשרה שעות הוא עובד בכל יום. כשהוא נרדם, אשתו פותחת את אצבעותיו בכדי להוציא את העיפרון מידו המכווצת מדלקת פרקים קשה. הוא מגייס את כוחותיו האחרונים כדי לעמוד במשימה שהציב לעצמו; אות אחר אות הוא מסדר, ומכין בעצמו את ספר הזוהר לדפוס. כוס קפה רודפת כוס קפה — הוא חייב להישאר ער ולסיים את המלאכה.

הרב יהודה אשלג השלים את תפקידו. הוא השאיר בידינו את מפעל חייו, את פירוש הסולם לספר הזוהר, ואת "תלמוד עשר הספירות" — פירושו המקיף לכתבי האר"י.

הוא סלל עבורנו את הדרך להשגת האושר, השלמות והנצחיות. כעת, כל שנותר לנו כדי להגיע לכך, הוא להעפיל במעלה הסולם הרוחני שהוא הציב עבורנו — "סולם שראשו מגיע עד השמים", כלשונו.

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/WivNS

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest