דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / יום כיפור, יום של שמחה

יום כיפור, יום של שמחה

laitman_2009-04_9136_70.jpg

"יום כיפור" הוא יום הדין, יום בו מתגלה הכלי (הרצון) שעלינו לתקן. הרב"ש כתב במאמרים רבים על כך שאדם מגיע ליום הדין בהתאם למצבו הפנימי, אשר יכול להתגלות ללא קשר לכניסתו של החג על פי לוח שנה. כל אחד מאיתנו, בהתפתחותו הפרטית, עובר את המצבים הללו, עליות שנקראות "ראש השנה", "יום הכיפורים" וכו'.

יום כיפור זהו מצב גבוה מאד ודרוש אור גדול מאד שישפיע עלינו כדי לגלות את היום הזה, המדרגה הזאת בנו. לשם כך דרושה סדרה שלמה של פעולות. אדם משקיע יגיעה גדולה בתוך הקבוצה, בתוך החיבור שלנו, בו הייתה פעם השבירה. מקום השבירה ניתן לנו כדי שנוכל לתקנו, אז נבין מהו התיקון, מהו המבנה של המקום הזה, כיצד ברא הכוח העליון את המקום ומחזיק אותו. כך אנחנו מגלים את הבורא. כדי להגיע לזה אנחנו עושים יגיעה בהתאם לכלל העיקרי בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".

לפי עצתם של המקובלים עלינו ליישם את הכלל לא על כל האנושות, כיוון שזה בלתי אפשרי, אלא קודם בקבוצה אחת או בכמה קבוצות קטנות. בניסיון ליישם את הכלל על פי שיטתם של המקובלים בחיבור בינינו, מאהבת הבריות להגיע לאהבת ה', מגלים עד כמה איננו נמצאים בתכונת האהבה וההשפעה. לא מדובר רק על החיים שלנו בעולם הזה, עד כמה רע או טוב לנו, לא כך אנו בודקים את הרע ואת הטוב, לא עם זה אנחנו מגיעים ליום הדין.

רק אם אני נמצא בקבוצה, משתוקק לחיבור בינינו, מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא מאיר לי, אז אני רואה עד כמה אני שקוע בתוך שנאה ודחייה מחברי המשתוקקים לחיבור, כדי לגלות בו את ההשפעה, הבורא. אני מגלה בי את כוח הדחייה, את כוח השבירה, ורק על כך אני יכול לומר שגיליתי את הרע. רק עם הרע הזה אני יכול להגיע לבורא ולדרוש ממנו תיקון. אז יום הדין הופך ליום של שמחה, כי גיליתי את מחלת האגו, הטבע שלי, שאותו אני מוכרח לתקן.

גיליתי את התנאי "בראתי יצר רע" וכעת אני יכול לבקש מהבורא את התורה, הכוח שיתקן אותו. בהמשך הוא אומר: "בראתי לו תורת תבלין… כי המאור שבה מחזירו למוטב", כלומר אליו. לכן, רק אחרי עבודה קשה בחיבור בינינו, אחרי שהאור העליון מאיר מהמדרגה של חודש אלול (אני לדודי ודודי לי), רק אחרי שמשיגים את ראש השנה, רוצים התחלה חדשה, שינוי חדש בדרך, משתוקקים לחיבור בינינו – לידתה של מערכת חדשה, "אדם" חדש בתוכנו. רק אחרי זה מגיעים למצב בו בודקים את כל עשרת התכונות שלנו, וביום העשירי אחרי ראש השנה, התחלת הדרך החדשה, מגיעים ליום הדין.

מצד אחד אנחנו נמצאים בהחלט במצב של חוסר אונים וחוסר כוחות, ומהצד השני בשמחה גדולה, שסוף סוף אנחנו יכולים כעת לצעוק לבורא שיעזור לנו. יש לנו ביטחון מלא שהוא יעזור לנו, כי בדקנו את עצמנו וגילינו שאנחנו נמצאים ברע גמור ואיננו מסוגלים לעשות עם כך דבר. מהצד השני, רכשנו בקשר בינינו ביטחון, שבמצב זה הבורא עוזר ודווקא לרגע הזה מחכה.

בעל הסולם כתב: "אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצויר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'". הרגע זה נקרא "יום הדין". מכאן והלאה האדם בטוח שיקבל את האור המתקן.

מתוך שיעור על מאמרי הרב"ש, קטעים נבחרים ליום הכיפורים, 15.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד להפוך עצב לשמחה?
יום כיפור

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest