יום הזיכרון

יום הזיכרון
לרגל יום הזיכרון, בחרתי להציג קטע וידאו קצר מתוך הסרט תמיד איתי, בו תיארתי את דאגתו של המורה שלי, הרב"ש, לשלומם של חיילי צה"ל.

לחצו לצפייה בסרטון

כשייפקחו עינינו, נתייחס גם אנחנו כך אל הזולת.

בעל הסולם: "מתחלה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה לצרכי קרוביו ומשפחתו על דרך הכתוב 'ומבשרך לא תתעלם'. וכשמתפתח יותר, מתרחבת בו מדת ההשפעה לכל בני סביבתו שהם בני עירו או בני אומתו. וכן מוסיף והולך עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו על כל האנושות כולה".

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/x7XH4

11 comments

  1. שלומית גלעד

    איזו גדולה באיש הזה,ממש אציל נפש,

    מכאן ברור למה רב כל כך אציל נפש,

    היה לו ממי לינוק את התכונות הללו

    וגם רב איש מיוחד כמו רבו ברוך ואביו

    זצ"ל.

    אני ממש נפעמת נרגשת וגאה לחסות

    בצל קורתו-

  2. האר"י/פרי עץ חיים/שער העמידה/פרק טז

    ונבאר עתה מלת באהבה, שפירש הענין ב' אהבה, פירוש שני אהבה. והענין, כי כבר ביארנו בק"ש, כי נתקנו בברכת אהבת עולם, שהוא היכל אהבה שבבריאה, שעל ידי העלאת מ"ן משם, עד למעלה באמא של אצילות, ומשם המשכנו מוחין הנ"ל אל זו"ן. והנה להביאם פב"פ, צריך להעלות מ"ן אחרים, וכבר ידעת כי כל העלאות מ"ן הוא לצורך הזיווג. ופעם א' שבקש הוא לעשות זיווג לאו"א, לתת מוחין לזו"ן בהיותן אב"א. ועתה צריך לתת מ"ן אחרים, לצורך זיווג פעם ב' לשיבואו פב"פ. ואל תקשה מזיווג אלהינו וכו' שלא היה שם מ"ן, כי שם לא היה חסר, רק הכנסתן לז"א כנ"ל. אך עתה הוא דבר מחודש, והוא סוד הנסירה, כנודע מציאותה כי נוטלת בינה הנה"י מזעיר אנפין, ומזדווגת עם אבא, להוציא המוחין זולת הראשונים, לרחל לבדה, שהוא סוד ויבן ה' אלהים את הצלע. וה' להים הם או"א, ואז נכנסים נה"י דבינה עם אותן מוחין חדשים של רחל ברחל, דוגמת שנכנסו בז"א, ואז נגדלת רחל בהיותה אב"א, בכל מדת גוף ז"א ממש עד הכתר שבו:

    וסוד הדבר, כי להיותם שם רחל ולאה, הנה כשמתחלת הבינה להכנס בלאה, אז לוקחת ללאה ולרחל ומחברת יחד לפרצוף א', ואז היא גדולה כמותו. והנה לצורך זה צריך העלאת מ"ן אחרים, וכולם מצד היכל אהבה, שהוא בסוד והוכן בחסד כסאו. רק כי היכל אהבה הא' שבק"ש היה תחתון, והוא היכל אהבה שהוא היכל הה' מלמטה למעלה בבריאה. אך למ"ן אלו של עתה, הוא מהיכל אהבה שיש בק"ק דבריאה:

  3. האר"י/פרי עץ חיים/שער העמידה/פרק טז

    נמצא, שהם ב' היכלי אהבה, וזהו – ב' אהבה. ופשט הלשון הוא כך, למען שמו באהבה – פירוש, כי כל הנ"ל עד עתה היה ע"י אהבה, וז"ש באהבה, כי ע"י העלאות מ"ן בהיכל אהבה התחתון בעת ק"ש, נעשה כל זה הנ"ל עד עתה בברכת אבות:

    ואח"כ תכוין, כי באהבה הוא, ב' אהבה, לעורר להיכל האהבה הב' העליון, שיעורר מ"ן עד שתתגדל רחל אב"א, ואז תכוין להביאה ג"כ עי"ז פב"פ אל הז"א, כי אין לה יכולת להיות פב"פ, רק בהיותה שוה כמוהו באחוריו, כי אם אין בה כך, אין בה כח לקבל אורו. ותכוין, כי כהן שושבינא דמטרוניתא, והוא היכל אהבה, וע"י חוזרת פב"פ. הרי כל זה תכוין במלת באהבה:

  4. שלומית, בוקר אור,

    הביטוי אציל נפש מעורר התפעלות.

  5. שלומית גלעד

    תודה לך אתי על המאמרים ששלחת לי,

    קראתי -וכמובן אני בקוטן הבנה,וזקוקה להסבר

    חכם,לשני המאמרים

  6. הדסה עין כרם

    בהמשך למה שכתבת מפי בעל הסולם,

    אני יכולה להגיד שזה לא בדיוק ככה.

    שאין קו ישר של התפתחות,

    אלא קפיצות: פעם למטה פעם למעלה.

    השאלה שלי היא האם שנאה כלפי הזולת זה דבר נורמלי בהתקדמות הרוחנית,

    ואם כן,

    איך אפשר לחזור למידת ההתפעלות והאהבה שהייתה לי קודם

    ?

    האם זה קשור לקריאה בספרי הקבלה יותר?

    אני ממש צריכה עצה,

    יום טוב.

  7. מדברי בעל הסולם על מהות הדת ומטרתה:

    מהות הדת היא לפתח בנו את חוש הכרת הרע
    וזהו דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד): "וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מהצואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות".
    כאן אבאר מהותה של ההתפתחות הזאת המושגת ע"י העסק בתורה ומצוות מהי?
    ודע שהוא דבר הכרת הרע שבקרבנו.
    אשר עסק המצוות מסוגל לזכך לעוסק בהם הזדככות הדרגתית ואטית, אשר אמת המדה של המדרגות שבהזדככות הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבנו.
    כי כבר מוכן האדם מצד טבעו לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו. וזוהי מדה שוה בכל בריה ובריה.
    אולם כל ההבחן מבריה אחת לחברתה הוא רק בהכרה של הרע, שבריה יותר מפותחת מכרת בעצמה מדה יותר גדולה מהרע. וממילא מבדלת ודוחה את הרע מתוכה במדה יותר גדולה.
    ובלתי מפותחת נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של רע.
    וע"כ לא תדחה הימנה רק שיעור קטן של רע.
    וע"כ משארת בקרבה כל זוהמתה, כי לא תכירהו לזוהמא כלל.
    וכדי שלא להלאות את המעיין, נבאר הרע והטוב בכללותם, כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ב), אשר כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית, הנקראת "אגואיזם", להיותו הופכי הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום, אלא רק להשפיע.
    וכמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות ט' וי"א), אשר ענין התענוג והעדון, כל עיקרו הוא בשיעור השואת הצורה ליוצרה. וענין היסורים ואי הסבלנות, כל עיקרו הוא בשיעור שינוי הצורה מיוצרה.
    ולפיכך מאוסה לנו האגואיזם וכואבת אותנו בתכלית, להיותה הפוכת הצורה מהיוצר ית'.
    אולם מיאוס זה אינו שוה בכל נפש אלא מתחלק בינינו לשיעורים.
    כי האדם הפראי הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם כתכונה רעה.
    ולפיכך משתמש עמה בגלוי בלי שום בושה ובלי שום גבול, גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו.
    והמפותח מעט כבר מרגיש איזה שיעור באגואיזם שלו לבחינת רע.
    ולכל הפחות מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים, ובסתר עדיין מבצע כל זממו.
    והיותר מפותח הימנו, נמצא מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה ואינו יכול להנות מעמל אחרים.
    ואז מתחילים להתעורר בקרבו ניצוצות של אהבת זולתו, המכונה "אלטרואיזם", שהיא מדת הטוב הכללית.
    וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות הדרגתית.
    דהיינו מתחילה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה לצרכי קרוביו ומשפחתו, ע"ד הכתוב "ומבשרך לא תתעלם".
    וכשמתפתח יותר, מתרחבת בו מדת ההשפעה לכל בני סביבתו, שהם בני עירו או בני אומתו.
    וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו על כל האנושות כולה.

  8. אישה עם חיסרון

    גרמתה לי לבכות גם אני מתחילה להרגיש שאנחנו לומדי הקבלה מתחילים להבין ,כמה שזה נשמע גרנדיוזי , שגורל העולם תליוי באומץ שלנו האם הלב שלנו מסוגל להכיל את הכאב הזה של כל העולם ? מה עושים עם כל זה? איך אתה רב יקר מתמודד עם כל הכאב הזה?

  9. שלום הדסה עין כרם !
    בתור מי שעובד באיכילוב
    אני יכול להגיד שבהתחלה גם לי הייתה הרגשת שנאה לזולת
    לאט לאט גיליתי שהזולת זה אני !
    שכל הפוסל – במומו פוסל.
    שהטבע של האדם הוא אגואיסטי אצל כולם.
    כולם רוצים לקבל צעצועים לעצמם.
    כמו הילדים שלי בן 3 ובן 1 יש להם חדר מלא צעצועים והם רבים וצועקים ומרביצים זה לזה על הדבר הכי קטן שאין להם !
    לא יודע אם זה עוזר לך
    לאט לאט הופכים את זה פנימה ומסתכלים על עצמנו.
    רואים שלקבל = חולשה = קטנות.
    ורואים שלתת = שלמות = גדלות.

  10. שלומית גלעד

    יש רוע בעולם,והרוע יועד לשמש פנס שמראה מה לא טוב ונכון לעשות=לשם השוואה-מקור השוואה.

    איני יודעת מה אומרים במקורות אם יהיו רשעים,רק השבוע פגשתי ברוע צרוף ומכוון.

    אבל ראיתי גם את ה"עונש":המיידי-ובזאת נחמתי

  11. איזה אדם א-ד-י-ר-!
    לא כל אדם ברמה הגבוהה מאוד שלו היה מתעניין
    כל -כך בגשמיות!!!
    אהבתי מאוד את מה שהוא אמר:"…אם היו לך בנים
    במלחמה אז כל הדאגה שלך,כל הלב שלך היה במלחמה,
    ובישבילי הם הבנים שלי…".

    ר-רב גדולה וחסד!
    ב-בעל השגה גבוהה מאוד!
    ש-שליח מלמעלה כדאי שייפרט לדור שלנו את החכמה!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest